אחד לובסטר, שתיים אורגזמה

האינטרנט יכול להיות מקור בלתי נדלה להפתעות. וכשהקריאה והשיטוטים ברחבי הסייבר-חלל מחזירים אותך אל העולם ה'אמיתי' ומובילים אותך לתגליות חדשות בו, הרי אי אפשר לבקש יותר מזה מעולמנו הווירטואלי. תגליות אלה חלקן משמעותיות (מוזיקאים שלא היית מכיר אלמלא blip.fm, סופרים שלא היית יודע על דבר קיומם לולא הגרדיאן המקוון;) חלקן משעשעות (סרטונים על חתלתולים ותינוקות ביוטיוב. כן, גם אני יודע להיות רגשן לעיתים;) וחלקן אף עוצרות נשימה (כמו פרוייקט Google Earth, לדוגמא..)  


ידי על ליבי, אני יכול לומר שהאינטרנט סיפק לפחות 90% מן הספרים שקראתי בשנה האחרונה. כוונתי שטרם רכשתי וקראתי ספר זה או אחר (וסיפרתי לכם עליו כאן..) סביר בהחלט שקראתי עליו הגיג או שניים, דיווח יבש בעיתון מקוון או טיראדה אקסטטית בבלוג של חובב ספרות החי אי שם מעבר לים..). או אז מיהרתי להזמינו מאחת מאינספור חנויות הספרים המקוונות המעטרות את רשת הגלובלית.


Lobster מאת הסופר הצרפתי גיום לקבלה איננו יוצא דופן בהקשר זה, שכן התוודאתי לרומן בחסותו האדיבה של הבלוגר ג'ון סלף (שם בדוי), שקישר בחשבון הטוויטר שלו (מקור בלתי אכזב להמלצות על ספרים ראויים בהחלט לקנייה ולקריאה) לכתבה בעיתון הגרדיאן, שם אחד, ניקולאס לזארד (לטאה), מבקר ספרותי בריטי, חלק מחמאות רבות לספרון הקצרצר.


על אף שעבדכם הנאמן קורא בצרפתית כמעט באותה קלות בה הוא קורא באנגלית, החלטתי להזמין את הספרון בתרגום לאנגלית, ואכן לא התאכזבתי מהחלטתי (על אף שאני מעדיף כמעט תמיד לקרוא ספר בשפת המקור,לעיתים מעניין יותר להתוודא אליו דרך פריזמה אחרת, דרך מימד אחר המוסיף לספר איזשהו je ne sais quoi כלשהו..)

Lobster ראה אור באנגלית בהוצאת Dedalus הבריטית, בסדרת Dedalus Euro Shorts בה התפרסמו עד כה כשישה כותרים מאת סופרים וסופרות אירופאים עכשוויים. הכותרים כולם קצרים במיוחד (עד 120 עמודים) ונועדו, לדברי עורכי הסדרה, לקריאה במהלך טיסה קצרה בתוך היבשת או בנסיעה ברכבת היורוסטאר (או במקרה של שוכן מזרח תיכון ממוצע, במהלך נסיעת הלוך חזור ברכבת - בתנאי שזו אכן עובדת - בקו כפר סבא-ת"א..)

לובסטר מוגדר ע"י המו"ל הבריטי כמעשייה סוריאליסטית אנטי-אגדית. לשמות התאור האלה ניתן אף להוסיף 'נובלה דקדנטית' (מדובר, בכל זאת, בסיפור אהבתם הבלתי אפשרית של לובסטר, סרטן חסר חוליות, ואנג'לינה, אישה צעירה).

***

הרקע לסיפורנו: סיפונה של אוניית הטיטניק. לובסטר והוריו נתפסים ע"י דייגי הספינה ומוצגים לראווה באקווריום גדול במסעדת היוקרה של ספינת הענק. כשמגיע תורו של לובסטר, הוא מוכנס לסיר מים רותחים, אולם מייד ברגע המגע עם המים, מתנגשת ספינת הפאר בקרחון וחייו של לובסטר ניצלים. הסימן היחיד למפגש הקרוב עם המוות: קליפתו נצבעת בצבע אדום (כידוע, קליפתם של הלובסטרים מאדימה עם מגע המים החמים בעוד בחייהם הם שחומים).


ההתנגשות בקרחון מולידה אירוע נוסף בחייו של לובסטר: הוא מציל את אנג'לינה, שרק לפני כמה לילות אכלה את אביו לנגד עיניו, מטביעה. אנג'לינה היא מתה מהלכת נוספת בסיפורנו. בילדותה ניצלה משריפה בבית הוריה, בפריס. אימה נספתה בתופת ואנג'לינה נותרה עם אביה. אל סיפונה של הטיטניק היא עלתה משום שכמו רבים, חשבה שהספינה "בלתי ניתנות לטביעה".


על אף שהוא מודע לכך שהוא מציל את רוצחת אביו, לובסטר נמשך אל אנג'לינה באופן לא מובן:

Lobster was experiencing lust for a woman... He was feeling desire for a shell-less body. A supple, soft, silky body. A body with no hard edges. He was feeling desire for flesh, for skin. This feeling overwhelmed him, decided him

במהומת השאול המתעוררת עם טביעת ספינת הענק נפרדים לובסטר ואנג׳לינה, לא לפני שהם מתייחדים ואנג'לינה חווה את האורגזמה ('מיתה קטנה', לפי הצרפתים) הראשונה בחייה. 

כ״א מהם, לובסטר ואנג׳לינה, עובר שינוי במהלך המפגש הזה עם המוות. כ"א בתורו איננו כשהיה. המפגש מוליד שינוי:

Lobster no longer knew what to think. Man or lobster, which was he? ... His body had kept its animal instinct but his mind had been taken over by human thought

ובמקום אחר:

He had tasted the light of human living and he could no longer do without it.

אנג'לינה שבה לניו יורק, שם היא חיה יחד עם אביה. למרות הגילוי העצמי שעורר המפגש עם לובסטר, היא שבה במהרה להלך בקרב החיים כמתה-חיה:

She had no strength left for anger. Not against her body, which had never understood the song of men. Not against her men, who had perhaps never known how to sing it. She moved. It hurt. What is more intimate than pain? And as for pain and intimacy combined..

התרופה היחידה לכאב שעוררה האינטימיות הרגעית עם לובסטר יכולה לבוא באמצעות התייחדותם האולטימטיבית של שני האוהבים, התייחדות שדינה מיתה (האם האוהבים הגדולים של הספרות לא נידונו למוות עם רגע מימוש אהבתם? חישבו על רומיאו ויוליה, או שמא על אבלר והלואיז, שיצר החיים נילקח מהם כדי שלא יממשו את אהבתם הקטלנית).


גורלם של לובסטר ואנג'לינה איננו שונה מזה של האוהבים הגדולים.. על אף הנתונים הגרוטסקיים, מדובר לכל הפחות באחד מסיפורי האהבה היפים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות.