הרשו לי לפתוח (גם את הפוסט הזה) בתהייה: מדוע סופר בוחר לכתוב דווקא על נושא כזה או אחר? מה גורם לו להציב במרכז העלילה של ספרו דמות כזו או אחרת? מה מביא אותו לבחור בנראטיב כזו או אחר.. מה מניע את תהליך הכתיבה?
לאחרונה קראתי שני ספרים, שונים בתכלית, שמתחזים לביוגרפיות, אולם לא ברור אם סיווגם ככאלה מסייע בהבנתם (שהרי זו הסיבה שאנו מסווגים ספרים תחת ז'אנרים, הלוא כן? כדי לנסות ולהבינם..)
הראשון, לרוץ מאת הסופר הצרפתי ז׳אן אשנוז (הוצאת סמטאות ספרים. מצרפתית, שירה חפר.) השני, The Lady in the Van מאת הסופר ומחזאי האנגלי, אלן בנט. לכאורה שתי ביוגרפיות. האחת של דמות בעלת חשיבות היסטורית שנשכחה מזמן (מלבד, אולי, אצל כמה נפשות המעורות בהיסטוריה של הספורט במאה העשרים.) השניה של דמות שההיסטוריה בכלל לא טרחה לזכור, ואולי אף סייעה בהשכחתה.
***
אפתח דווקא בספרו של אלן בנט. The Lady in the Van מתאר בחטף עשרים ומשהו שנים מחייה של גברת שפרד, חסרת בית שחיה סמוך לביתו של בנט שחי בשכונת קמדן בלונדון. רוב הקטעים העוסקים בגברת שפרד לקוחים מתוך יומן שניהל מר בנט ובו הכניס מידי פעם עידכונים הנוגעים לחסרת הבית שהתנחלה עם הוואן שלה בחניה שמול ביתו, אישה מבוגרת, די סנילית, קתולית אדוקה עם השקפת עולם אולטרה-שמרנית (היא נוהגת לשלוח למרגרט תאצ'ר מכתבים בהם היא מבקשת לייעץ לגברת הברזל בנוגע לעניינים כאלה או אחרים.)
מבחינות רבות גברת שפרד המסכנה מייצגת את 'אנגליה הישנה'. הכתיבה עליה משמשת עבור בנט הזדמנות לבחון כיצד מצליחה אנגליה זו (שמרנית, הגונה, צנועה - אנגליה של שנות הארבעים עד שנות השישים של המאה העשרים) להשתלב בנוף החברתי של אנגליה של שנות השבעים והשמונים, שמתאפיינת בפרץ של שיחרור, טשטוש בין המעמדות וקפיטליזם שלא פעם אחת הואשם בדורסנות כלפי המעמדות הנמוכים.
בנט, שגדל בעצמו במשפחה מהמעמד הנמוך, אינו יכול שלא לגלות אמפתיה כלפי גברת שפרד, שנהגה באמבולנסים במהלך מלחמת העולם השניה, ובאחת הנסיעות התפוצצה פצצה ליד רכבה. גברת שפרד היא סוג של 'עול' חברתי, אך בניגוד לצפוי היא מתמקמת במהירות ודי בנוחיות בחלל הזה שנוצר בזכות הפער בין המעמד החברתי של המספר, הנמנה בין המתעשרים הצעירים של שנות השבעים, והאחריות החברתית (מילה נרדפת לתחושת אשם) הנלווית עם מעמד זה:
There was a gap between our social position and our social obligations. It was in this gap that Miss Shepherd (in her van) was able to live.
מה בכל זאת מביא את בנט להקדיש ספר שלם (טוב נו, ספרון קטנטן) לאישה חסרת חשיבות כמו גברת שפרד? נדמה שכדי שנבין בכל זאת את המוטיבים המרכזיים לכתיבת הספר הזה נצטרך לשוב ל(אוטו)ביוגרפיה של בנט, שחי במשך עשרים ומשהו שנים בצילה של אם שאיבדה את דעתה (רוב ספרו האוטוביוגרפי של בנט, A Life like Other People's, עליו כתבתי פה, מוקדש לדמותה של אימו).
כך, אנו מבינים, משרתת הביוגרפיה של גברת שפרד צרכים 'אוטוביוגרפיים' של הסופר, שמוצא את עצמו נאבק בהיסטוריה הסבוכה והכואבת של משפחתו (בגרסת המחזה של הספר, מופיעה דמותה של אימו של אלן בנט, שכמעט שאינה מוזכרת בגרסת הפרוזה.)
***
עד כאן ספרו של אלן בנט.
הספר השני בו אמתקד בפוסט, לרוץ מאת ז׳אן אשנוז, עוקב אחר מרבית שנות חייו של הרץ למרחקים ארוכים הצ'כי אמיל זטופק, הקטר הצ׳כי, אלוף אולימפי ששבר בזה אחר זה שיאי עולם במשך קרוב לעשור, החל ב1948 ועד ל1957, כשפרש מתחרויות.
כאמור, בתחילת הספר, אנו מוצג בפנינו אמיל כנער שז העתה סיים את חוק לימודיו בעיירה צ'כית שכוחת אל. השנה היא 1939 ובפני אמיל בן השבע עשרה לא ניצבות הרבה אפשרויות. הוא מתחיל לעבוד במפעל לייצור נעליים, ובזמנו החופשי הוא רץ. ברקע, הנסיבות ההיסטוריות מתחילות לתת או אותיהן:
באמצעות הריצה אמיל הצעיר בורח הן מההווה המגביל והן מעתיד מחניק כעובד מפעל קשה יום.
כשאמיל רץ הוא נראה כמו מתאבק שנאבק עם הצל של עצמו, וכל גופו נראה כמו מנגנון מכני מתפרק שמרכיביו המיוסרים נפרדים זה מזה
כל כך הוא מצטיין בתחומו עד שבמהרה הופך שמו של אמיל ״להתגלמות העצמה והחיפזון, לשם שמצטרף לצבא הקטן של המילים הנרדפות למילה מהירות [...] הוא נהפך לאיש שיש להכריעו, לסמן, לקנה המידה החשוב ביותר בריצה למרחקים ארוכים.
במרוצת השנים, גם המצב הפוליטי בצ'כיה משתנה, אך לא לטובה. רעה אחת מתחלפת בשניה והנסיבות ההיסטוריות שוב מחלחלות אל תוך הנראטיב, כשאמיל, כמה שנים מאוחר יותר, אמיל נישא לדנה זטופקובה, אלופה אולימפית בהטלת כידון:
תחת קשת חגיגית של רובים עוברת תהלוכת החתונה, מושכת אליה התקהלות גדולה,
ופוקקת את התנועה ברחובות פראג. אותה פראג שמלבד חגיגת החתונה, כולם בה
מתים מפחד [...] פראג
שבשנים האלה כל אחד בה מפחד כל הזמן, מכל אחד ומכל דבר, בכל מקום [...] בכל
רגע עלול כל אדם למצוא את עצמן מושלך לכלא או נשלח למחנה עבודה מסיבות
שכלל אינן ידועות לו
שעה שמשפטי ראווה מתנהלים נגד אויבי המשטר ואימה שוררת ברחבי צ׳כוסלובקיה, הופך אמיל הקטר הצ׳כי לכלי נהדר לתעמולה בידי השלטון הקומוניסטי ומוצג כגיבור לאומי ברחבי הרפובליקה הסובייטית, ״כדי להראות לכולם שהוא אמתי, שהוא קיים במציאות, שהוא לא מומצא, או בעצם כן, הקומוניזם בפעולה המציא אותו.״
״אבל
אל תיראו באמיל אופורטוניסט.״ מרתיע אשנוז/המספר. ״הוא מאמין בכנות בנפלאות
הסוציאליזם, בכך אין להטיל ספק, אבל באותה מידה אין ספק שבמקום שבו הוא
נמצא, קשה להתנהג אחרת.״
***
סטיתי קצת מהנושא המרכזי לפוסט זה, שהינו, בסופו של דבר, עניין ההגדרה, והשרות שסיווג זה עושה לצורך - הבסיסי, בסופו של דבר, וכה אינהרנטי לתהליך הקריאה - להבין את הטקסט ואת הנסיבות שההולידו אותו.
אשנוז כתב עד כה ארבעה ספרים שניתן לסווג כביוגרפיות: לרוץ על אמיל זטופק, ראוול על המלחין הצרפתי מוריס ראוול (כתבתי על הספר פה) ז'רום לינדון, על המוציא לאור והעורך של הוצאת Éditions de Minuit, בה ראו אור רוב ספריו של אשנוז, ולאחרונה גם ברקים (Des éclairs) על הממציא ומהנדס החשמל ניקולה טסלה, שהקדים את מרקוני בהמצאת הרדיו וסייע רבות להצלחתו של תומס אדיסון.
מן הקריאה בלרוץ עולה לא אחת התחושה שאמיל זטופק הוא סוג של משל, דוגמא מיוחדת (כמו ניקולה טסלה ומוריס ראוול, אולי) לאנשים שהם סוג של 'עילויים', אנשים שהצליחו להתעלות רמה אחת מעל לטבע האנושי. בהקשר זה הכתיבה עליהם היא סוג של פנטזיה על עולם אפשרי, אוטופי אולי.
יום יבוא ומישהו יחשב, שרק באימונים הקיף אמיל בריצה שלוש פעמים את כדור הארץ.
עד כמה עוזר סיווגם של הספרים בהם עסקנו בפוסט זה כביוגרפיות להבנת המוטיבים שמאחורי העלילה? ושמא הסיווג הז'אנרי רק מקשה, במקרה זה, על ההבנה.. האם ניתן 'לפצח' בקלות את ספרו של אשנוז בזכות כמה רמזים שהותיר הסופר בספרו, חבויים בין השורות, כמו במקרה של ספרו של אלן בנט? בהעדר סימנים ברורים שייאפשרו לי לתת מענה סביר או מתקבל על הדעת, לכל הפחות, אשאיר את השאלות הללו פתוחות. הקורא העירני יצליח אולי לחבר את החלקים של הפאזל אפוף המסתורין שפיזרו הסופרים באופן אחר מזה שניסיתי אני להרכיב פה. והרי זו מהות כל הקריאה, הלוא כן?
