חיים בין עמודי הספרים

I have no feelings of guilt regarding the books I have not read and perhaps will never read; I know that my books have unlimited patience. They will wait for me till the end of my days

Alberto Manguel

יש אנשים שיכולים להרשות לעצמם לחיות חיים שלמים בין עמודי הספרים, כרוכים סביבם, תקועים בליבם כמו סימנייה. מדובר במתי מעט ברי מזל: אנשי רוח, סופרים, מבקרים או סתם תמהונים שאין להם חיים מלבד לאלו שניתן למצוא בין הדפים..

עבור ברי מזל אלו קריאה חוזרת בספרים אהובים, ובעיקר במרחק של כמה עשרות שנים, כמוה כמפגש עם אהובה ישנה או חזרה למולדת אהובה. זה מפגש שעשוי להכיל גם מעט מסתורין, אך בד"כ הוא מלווה ברוך ובחדוה.

הסופר היהודי יליד ארגנטינה אלברטו מנגל, שמחלק את זמנו בין כתיבה (מנגל כתב כמה עשרות כותרים באנגלית ובספרדית), תרגום ועריכה, והרצאות באוניברסיטאות ברחבי העולם, נמנה ככל הנראה אם כל ה'טיפוסים' שמניתי לעיל..


משך עשרות שנים הוא נע ונד ברחבי העולם, וחי בין השאר בקלגרי שבקנדה, בלונדון, ובפריס.. מאז שנת 2001 הוא חי בעיירה קטנה בחבל פואטו-שראנט שבמערב צרפת, שם הקים בביתו משכן עולם ל30,000 ספריו.


מנגל - שזכה עד כה לעשרות פרסים ושבחים מאוניברסיטאות ומוסדות ספרותיים ברחבי העולם, ושהמסאי והפילוסוף האמריקאי ג'ורג' סטיינר כינה the Casanova of reading - הוא איש אשכולות מהסוג ההולך ונכחד, אינטלקטואל ש'מרגיש בבית' בין עמודי ספריהם של חורחה לואיס בורחס, אותו הכיר אישית, ושל מיגֶל דה סֶרוואנטס בן המאה השש-עשרה.

ספריו הרבים מספור (וקרוא!) של מנגל תורגמו עד כה ליותר משלושים שפות, ביניהן העברית (שניים מספריו של מנגל, אל תוך יער המראות, ותולדות הקריאה ראו אור בהוצאת זמורה וביתן). 

*** 

אל ספרו של מנגל, יומן קריאה (A Reading Diary) הגעתי במקרה ממש, כששוטטתי בין עמודי אתר האינטרנט של חנות הספרים האמריקאית מקנלי ג'קסון, שבין דלתות משכנה שבסוהו, מנהטן, ניו יורק נכנסתי, גם במקרה אולי, בביקורי בארה"ב בסוף קיץ 2008.

יש משהו סיכומי בספר הזה, מעין מבט-על על מהלך חיים מלא של קריאה. מנגל שוטח בפני קוראיו מלוא הידע שצבר במשך עשרות שנים של קריאה וכתיבה.


יומן קריאה מתמקד בשנים-עשר ספרים שמנגל קרא ככל הנראה יותר מפעם אחת במהלך חייו ושעיצבו את חייו באופן נסתר או גלוי. יחד עם הקוראים, מנגל קורא בספרים אלו שוב, בקצב של ספר בחודש, וחולק עם קוראיו את רשמיו מן הקריאה החוזרת ברומנים (בין הספרים, דון קישוט מאת מיגל דה סרוונטס; זיכרונות מעבר לקבר מאת פרנסואה-רנה דה שאטובריאן; האי של ד"ר מורו מאת ה. ג'. ולס; הרוח בערבי הנחל, ספר הילדים הקלאסי מאת קנת גרהם ועוד ועוד ספרים רבים וטובים שמנגל היה בוודאי לוקח לאי בודד אילו נקלע לשם אי פעם..)



נקודת הפתיחה של הספר קצת עגמומית.. מנגל, כאחרון האדם, מודע לעובדת היותו בן-תְּמוּתָה, ומנצל רגע הגותי זה כדי להעמיד סוג של אנדרטה באמצעות יומן הקריאה הייחודי הזה (הרי, בסופו של דבר, היומן הינו מסמך היסטורי ממדרגה ראשונה העשוי ללמדנו הקוראים דבר מה לא רק על כותבו אלא גם על התקופה בה חי, מידותיה וכיוצא בזה..):

As I begin to glimpse the certainty of an end, I enjoy all the more the things I've grown accustomed to - my favorite books, voices, presences, tastes, surroundings - partly because I know I wont be here forever

עבור מנגל, ככל קורא מנוסה אולי, הקריאה היא אתגר אינטלקטואלי, תהליך של חיבור וחיסור. הקורא, במרוצת השנים, קורא עוד ועוד ספרים, וכך נוצר אצלו, כמו מעצמו, מרבד של הקשרים והיקשים המורכב מאינספור ספרים ועלילות:

Reading sometimes consists of making connections, putting together anthologies

האינטרטקסטואליות היא פועל יוצא של קריאה זו. בלעדיה עלילתו של כל הספר ניתנת להבנה כפשוטה בלבד.. אין עומק, אין נפח, הספר נותר טקסט שטוח:

I could compose a diary made exclusively of fragments of other diaries. This would reflect my habit of thinking in quotations

מה שמוביל את מנגל לשאלה:

Is all reading associative reading?

האם יש דבר כזה, קריאה תמה, נטולת קונטקסט, קריאה שעומדת בפני ובזכות עצמה בלבד?

כמה ממה שהתכוון המחבר לומר עובר דרך הקריאה, מבעד למילים - ומה משקל המטען שהקורא מביא אל הקריאה, השפעותיהן של קריאות קודמות, ניסיון חייו וכו..? מנגל די נחרץ בנושא:
 

We read what we want to read. Not what the author wrote

ואם הקריאה כה 'נגועה', כה מושפעת מקריאות קודמות, כה משופעת בהיקשרים חיצוניים: איך, בכל זאת, מוצא ספר את דרכו לליבנו? איך הוא מצליח לייחד את עצמו בעינינו, להטביע בנו את חותמו, להשאיר סימן?

Perhaps, in order for a book to attract us, it must establish between our experience and that of the of the fiction - between the two imaginations, ours and that on the page - a link of coincidences

ומדוע בעצם אנו קוראים? למה משמשת לנו הקריאה, תהליך בלתי נגמר זה של חיפוש ותהייה? 

בתום קריאת ספר אנו נותרים עם ריקנות שקשה לתאר.. ריקנות שניתן למלאה רק באמצעות קריאה נוספת, וכך חוזר חלילה.. התהליך הבלתי נגמר הזה של רעב ושובע, חיפוש ומציאה, הוא תהליך מעגלי שתחילתו וסופו זהים: 

Maybe this is why we read, and why in moments of darkness we return to books: to find words for what we already know

מנגל בספרייה שלו

ובכל זאת - על אף שתחילתה של כל קריאה סופה של קריאה קודמת - ישנם ספרים שהם 'גדולים מהחיים'; שאין להם אף אח ורע..

אלו ספרים שעלילתם או המסר שזו מכילה, נשגבים מהבנת הקורא בן זמנם. כאלה הם 'ספרי העל' של התרבות המערבית: התנ"ך, אם תרצו, או הקוראן והברית החדשה; ואם נפנה אל 'ארון הספרים החילוני' הרי שנמצא שם את דון קישוט של סרוונטס, החטא ועונשו של דוסטוייבסקי, המכתבים של ואן גוך,  האודיסיאה של הומרוס, מובי דיק של מלוויל.. ויש עוד אינספור דוגמאות. 

גיבורי הרומנים האלה, או שמא האופוסים הללו, גם הם דמויות בלתי נתפשות, ,גדולות מהחיים': 

Perhaps the great literary characters are those few who will always escape our full understanding

***

מה נותר, אם כן, מהספר? מה נותר מהקריאה? לאחר שקנינו, צברנו, קראנו, קרענו, מה נותר מבליל העלילות וומרבבות הגיבורים ואנטי-גיבורים שחלפו תחת עינינו?

באיזשהו שלב, אומר מנגל, הופכים הספרים והקריאה בהם לחלק בלתי נפרד מהחיים.. הפיקטיבי מתערבב עם הממשי (עד כמה שהמציאות שאנו חיים ממשית היא..) והחיים, או אם תרצו המציאות, נלכדת בין עמודי הספרים:

I'm in my library, surrounded by empty shelves and growing columns of books. It occurs to me that i can trace all my memories through these piling up volumes

או אז, הופכים החיים הממשיים לחלק מן הספר הנקרא, והספר הנקרא - בתורו - הופך לחלק ממשי מהחיים