כתובת בלונדון

Like Death in Venice or The Great Gatsby, Heart of Darkness is not just a book but a modern myth – everyone has read it, even if they have not done so personally. The actual book is far stranger than accounts of it sometimes suggest.

Geoff Dyer, A London Address

כתובת בלונדון (A London Address) הוא פרוייקט מיוחד שהתקיים בשנת 2012 בעיר הבירה האנגלית, בהשראת ספרו של ג׳וזף קונרד, לב המאפליה (Heart of Darkness.) על גג אולם הקונצרטים ה-Queen Elizabeth Hall בגדה הדרומית של נהר התמזה, הקימו מבנה זמני, העתק של הסירה מלך הבלגים (Roi des Belges) המפורסמת, עליה יצא המספר ברומן של קונרד למסע מלונדון לאפריקה.

כ-12 סופרים בילו, כ״א בתורו, לפחות לילה אחד על סיפונה של הסירה, וכתבו אח״כ על החוויה, ועל הקריאה האישית שלהם בספרו של קונרד. התוצאה היא ספרון דקיק (כ172 עמודים) המאגד את המאמרים שכתבו, בהם מאפשר כל סופר הצצה אל עולמו האינטלקטואלי/רגשי. בנוסף לקריאה בספר, ניתן גם להאזין לסופרים מקריאים את מאמריהם הקצרים כאן.

***

אל הספר נחשפתי באיחור של כמה שנים, לארח שקראתי את ספרו של סוון לינדקויסט, Exterminate All the Brutes, השואב גם הוא את השראתו ממשפט המפתח בנובלה המפורסמת של ג׳וזף קונרד (כתבתי על הספר כאן.) 

הסופר השוודי התארח בסירה במהלך חודש מרץ 2012, כלומר בדיוק לפני ארבע שנים. את שאר שמות הסופרים שהשתתפו  בפרוייקט ניתן לראות פה מימין.

שמחתי לגלות שבנוסף ללינדקוויסט, תגלית חדשה יחסית עבורי, השתתפו בפרוייקט הנחמד הזה גם סופרים אחרים שאהובים עליי כמו ג'ף דייר, וט׳גו קול (עליהם כתבתי לא פעם בבלוג הזה..) מתוך השלושה, רק ג׳ף דייר תורגם עד כה לעברית. כמה חבל..

***

על מה הם כותבים שם? כאמור, רוב הסופרים השתמשו בספרו של קונרד כפלטפורמה, או תירוץ אם תרצו, כדי לדבר להעלות מחשבות על הכתב, מחשבות שפעמים רבות נוגעות רק בשוליהן בכתיבתו של קונרד, או בעולם שתיאר..

לינדקוויסט, לדוגמא, השתמש בהזמנה הזו לגור בלונדון כדי לכתוב על ההיכרות הראשונה שלו עם העיר, בילדותו בשוודיה, כשקרא לראשונה את ספריו של ג׳ק לונדון, וביתר שאת את ספרו הנשכח The People of the Abyss המתאר את חייהם המרירים של עניי לונדון בתחילת המאה העשרים (הספר ראה אור בשנת 1903. לב המאפליה ראה אור כמה שנים מוקדם יותר, ב1899, ותיאר בעיקר את סבלם של אנשים שקופים יותר, הילידים האפריקאים.) 

טג׳ו קול, שהתארח בסירה באוגוסט 2012, בחר לפתוח את המאמר שלו דווקא בתיאור אירוע שהתרחש במנהטן, ניו-יורק, כמה שנים לפני כן. מדובר בערב שבמהלכו הכיר הסופר הניגרי-אמריקאי הצעיר את הסופר הבריטי-טרינידדי הזקן ו"ס נאיפול, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 2001. קול משתמש במפגש עם הסופר, שכתב כל חייו על אחרים עבור קהל קוראים מערבי בעיקרו - כמוצא לביקורת על כתיבתו של קונרד, על המבט המערבי וייצוגו של ׳האחר׳ בספריו.

הקריאה במאמרו הקצר של טג׳ו קול זכורה לי לטובה גם עכשיו, כמעט שנה לאחר מעשה, אולם ההאזנה לקולו, שעה שהוא מקריא את המאמר שכתב, מעניינת במיוחד: מקריאה בספריו, מראיונות עימו שיצא לי לקרוא, וממבטים חטופים בתמונותיו באינטרנט, תמיד דימיינתי שיהיה לסופר הצעיר קול יותר מחוספס, יותר ׳שחור׳ (ייסלחו לי קוראיי המעטים על השימוש הנדוש בקלישאה.. אולם ההפתעה היתה אמיתית וכנה.) 

מבין השלושה שהזכרתי לעיל, היחיד שהתייחס ישירות ללב המאפליה הוא הסופר  והמסאי הבריטי ג׳ף דייר, שהתארח במלך הבלגים בחודש יולי של שנת 2012  (מתוך כ15 ספרים שדייר פירסם עד כה, רק אחד - אבל יפה (But Beautiful) - ׳זכה׳ לתרגום לעברית.. ואילו בלוגר אנגלי שחביב עלייו מאוד, כתב פעם: Anything Dyer writes is worth reading!) 

דייר מוצא במאמרו קשר מעניין בין כתיבתו של קונרד לספרות העניפה שבאה אחריו, בין היתר לכתביהם של סקוט פיטצג׳רלד, חורחה לואיס בורחס, מרטין איימיס, ואפילו בוב דילן! אכן, המחשבה של דייר מאוד אסוציאטיבית, וזה אולי מה שהופך את הקריאה בספריו כה מאתגרת ומעניינת..