על פיליפ פטי כתבתי, בעקיפין, בבלוג זה, לפני מספר שנים. אמן ההליכה-על-חבל הצרפתי כיכב במרכז ספרו של קולום מקאן, שמאז ראה אור בעברית בהוצאת עם-עובד.
פטי הפך לסמל לכוחו הבלתי-נלאה של הרצון וגדולתה של הנפש האנושית כאשר ביצע באותו בוקר של אוגוסט 1974 את המחטף ("le coup") שהחל לתכנן שש שנים לפני כן, מהרגע בו נודע לו על תכנון הבניינים התאומים (הבניינים נחנכו כשנה לפני צעידתו של פטי..)
פטי הפך לסמל לכוחו הבלתי-נלאה של הרצון וגדולתה של הנפש האנושית כאשר ביצע באותו בוקר של אוגוסט 1974 את המחטף ("le coup") שהחל לתכנן שש שנים לפני כן, מהרגע בו נודע לו על תכנון הבניינים התאומים (הבניינים נחנכו כשנה לפני צעידתו של פטי..)
מה שהפך במהרה לפשע האמנות הגדול ("artistic crime of the century") של המאה ה20, ובמידה רבה שם את מגדלי התאומים במרכז המודעות הקולקטיבית של תושבי ניו-יורק בכלל, והעולם בפרט - עד לאותו בוקר של חודש ספטמבר בשנת 2001, קצת יותר מרבע מאה אח״כ, כשנלקחו שניהם בחטף.
סרט הוליוודי שיצא לאקרנים בסוף 2015 עוסק במפגן הכח של פטי שלא מפסיק לגרות את הדימיון האנושי, גם למעלה משלושים שנים אחרי ה׳מחטף׳ ההוא. הנה הקדימון:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה