יום רביעי, 16 במרץ 2011

אמן/אל : אדם/מפלצת




הוידאו הנ"ל לקוח מתוך סרטו של הבמאי הצרפתי ברטראן בונלו, Tiresia, המתאר, בין השאר, קשר הנרקם בין גבר בשם גבר בשם טרהנובה (השחקן לורן לוקה, ששיחק בין השאר בסרטים הארי, חבר אמיתי, למינגפולה-X) שחוטף זונה טרנסקסואלית בשם טירזיה (השחקנית קלרה שובו) וכולא אותה בדירתו.

במיתולוגיה היוונית, ניחן טירזיה, נביאו העיוור של אפולו, במגדר-כפול (הוא נולד כגבר, הופך לאישה, ושב להיות גבר) וכן בתפיסה על-חושית. מספר סיפורים נכרכו סביב עיוורונו של טירזיה: אחד, שהאלים עיוורוהו משום שגילה את סודותיהם, והשני, שאתנה עיוורה אותו משום שצפה בה רוחצת. באשר למטאמורפוזה המינית שטירזיה עובר, המיתולוגיה מסבירה שמשום שהפריע לזוג נחשים בשעת זיווג, הענישה אותו האלה הרה והפכה אותו לאישה למשך שבע שנים.

סרטו של בונלו הוא גירסה מודרנית לסיפור המיתולוגיה העתיק: טראנובה כולא את טירזיה וצופה בתהליך הטרנספורמציה שזו עוברת לנגד עיניו: ללא כדורי ההורמונים שהיא נוהגת לצרוך מידי יום, נעלמים סימני נשיותה וטירזיה הפוכת חזרה לגבר. הכולא המתוסכל, שחש ביופי הנשי חומק מבין ידיו, מעניש את האסירה שלו ומעוויר את שתי עיניה. אח"כ זונח טרהנובה את טירזיה באמצע יער, שם מוצאת אותה נערה ואוספת אותו אל ביתה. טירזיה, שנעשתה עיוורת, מתחיל לנהל חיים חדשים כגבר (כעת מגלם אותה שחקן, טיאגו תלס), שמפצה על עיוורונו ביכולת חדשה: היכולת לחזות אירועים (קשר נוסף לסיפור המיתולוגי המקורי).

***

חשבתי על טירזיה כשקראתי את ספרו של תיירי ג'ונקה, Mygale (בתרגום פשוט: עכביש. הספר ראה אור באנגלית תחת השם Tarantula).

Mygale הוא רומן מתח קצר המשלב באפקטיביות שלוש עלילות העוסקות ביצרים קדומים כמו אלימות, קינאה, דחף לנקמה, בשילוב עם יצרים מודרניים יותר כמו טראנסקסואליות, ומניעים סדיסטיים.. 

קשה לתאר את הנעשה ברומן המסויט הזה מבלי לגלות את סופו (הפתרון). אנסה בכל זאת:

רישאר לפארג, מנתח פלסטי מצליח, כולא בביתו אישה צעירה בשם אווה  ומשדל אותה לזנות. יש לו גם בת בשם ויויאן שחיה בבית מחסה למשוגעים (כלואה נוספת).

ונסן מורו, נער העומד לסיים את לימודיו התיכוניים, נחטף ע"י מטורף ומוחזק במרתף. הכולא מחזיק אותו עירום, תחילה מרעיב אותו, ולאט לאט מתחיל להאכיל אותו ולטפח אותו. עם הזמן, נרקמים יחסי קרבה בין הכולא והאסיר שלו.

אלכס בארני הוא בחור צעיר שמתחבא מהמשטרה אחרי שערך שוד מוצלח שבמהלכו הרג שוטר שגם הצליח לירות בו. משהוא שומע על דבר קיומו של לפארג, ועל יכולותיה הפלאיים של הפלסטיקה המודרנית, הוא מחליט לחטוף את 'אשתו' של לפארג ולאלץ אותו לנתח אותו ולשנות את מראו, כדי שהמשטרה לא תזהה אותו ואז יוכל לצאת בקלות מגבולות צרפת.

בחלק השלישי של הרומן מתברר הקשר בין שלושת העלילות הנ"ל (רוצים ספויילר? הספר עשוי לראות בעברית בקרוב מאוד, ובמהלך 2011 יראה אור סרט של פדרו אלמודובר, La piel que habito או באנגלית: The Skin I Live In, המבוסס על ספרו של ג'ונקה.)

***

ספר אחר שקראתי לאחרונה, Cadence מאת סטפן ולו (גם הוא צרפתי,) עוסק גם הוא ביחסים מוזרים הנרקמים בין צייר והמודל שלו. גיבור הספר, צייר שאיננו יודעים מה שמו, מקבל משימה מן הממשל הנאצי: להעמיד פורטרט מפואר של ילדה קטנה, ארית למראה כמובן, כחלק מן החזון הנאצי לעתיד ורוד ומפואר. הצייר מקבל בתמורה כסף ומחסה, הכול בחסות הממשל, וכמו כן הוא מקבל דיירת שתשמש לו כמודל, ילדה קטנה ומפוחדת שהופרדה מהוריה וכעת היא מחכה לראות מה יעלה בגורלה. יחד הם מעבירים כחצי שנה, עד ליום התערוכה.
                                                                                                
הצייר, דמות גבולית ללא כל ספק, מתייחס אל הילדה כאל בובה קטנה (ma poupée הוא מרבה לקרוא לה), מריונטה ביצירת האמנות שהוא רוקח אט אט. בעזרת שניים מחבריו, כ"א ואחד מהם 'אמן בתחומו', מעמיד הצייר יצירה מורכבת, תוך כדי שהוא משתדל בכל כוחו להתעלם הן מהשלכות יצירתו והן מן הנעשה מסביבו: הנאצים שכוחם הפוליטי והתרבותי גדל מיום ליום, הטרור שמתחיל לשלוט ברחובות העיר מינכן, ועוד.. במהלך הקריאה, הקורא הופך כמובן למעין שותף לדבר עבירה.

ביקורת על עולם האמנות, על האמן הבורא והורס במחי מכחול? ביקורת על שאנננותם של האזרחים הגרמניים, שלא ראו את הנולד? אולי שתיהן גם יחד..

***

בלבול מגדרי, יחסי תליין-קורבן, סדו-מזוכיזם, אלימות חצרת מעצורים - אלו רק כמה מן המוטיבים החוזרים בשלושת היצירות הנ"ל. 

בכולן ניכר הרצון (האובססיבי, יש לומר) של הכולא, דמות סדיסטית, לעצב ולשנות את קורבנו, ולהפוך אותו ליציר דמיונו. 

הנה מה שהמאה העשרים הולידה: אמן/אל, אדם/מפלצת.

10 תגובות:

  1. סקירה מסקרנת, את הספרים אתה קורא בשפת מקור? יש אחד מהם שכבר תורגם? ואגב. האם יש לך מושג לגבי הספר החדש של ג׳ונתן ספרן פוייר? מתי ואם יתורגם?

    השבמחק
  2. תודה על התגובה, Moon River.
    הבלוג שלך יפהפה! הוספתי אותו לרשימת המומלצים שלי.
    לשאלתך, את שני הספרים הנ"ל אכן קראתי במקור, ואף אחד מהם (עוד) לא תורגם לעברית.
    ספרו החדש של ג׳ונתן ספרן פוייר? כוונתך לEating Animals? כבר תורגם לעברית.. או שמא כוונתך לTree of Codes שלא נראה לי שיתורגם במחוזותינו..

    השבמחק
  3. אטלס, תודה לך!
    אכן, התכוונתי ל Tree of Codes
    אם כך כדאי להזמינו באמזון

    השבמחק
  4. כן. אולי אני אצטרף להזמנה :)

    השבמחק
  5. וואו, חיבורים מעניינים, ואתה מספיק לקרוא הרבה...
    דמות מרתקת תרזיאס, וגם ג'נסיס שרים עליו
    take a little trip back with father Teresias/ Listen to the old man speak of all he has been through/I have crossed between the shores/ For me there's no mystery/ Once a man, like the sea I raged/ Once a woman, like the earth I gave/ And there is in fact more earth than sea...

    השבמחק
  6. תודה, לי.
    אכן, יש קישורים רבים לתרזיאס באמנות: אצל ג'נסיס, וגם אצל ייטס שבשירו "ארץ הישימון" או "ארץ השממה" מספר את כל הנראטיב דרך נקודת מבטו של תרזיאס:
    I Tiresias, though blind, throbbing between two lives,
    Old man with wrinkled female breasts, can see
    At the violet hour, the evening hour that strives
    Homeward, and brings the sailor home from sea,

    השבמחק
  7. "חזרי-נא שוב, שחרריני מ-
    כאבי זה, כל אשר נפשי משתוקקת
    שיתגשם, הגשימי, ותהיי
    בת בריתי"
    כה כתבה סאפפו,
    זה הפתיח בא לרמוז שיש לנו מה ללמוד מאלי המיתולוגיה היוונית, אמני המאה העשרים הלכו ודחקו את עצמם אל האולימפוס ואולי נדחקו ע"י החברה, אך גם כך נהנים ממעדם המפוקפק זה, ויתרו אמני הדור הזה על השפעתם על תהליכים חברתיים שמעבר לעולם האמנות ואם לאמנות בכלל ולספרוט בפרט יש "מטרה נעלה" יותר, הרי שאין היא מושגת ע"י זה שינעלו שערי האמנות באוליפוס, ואם ינהגו כאותם אלים מיתולוגיים ויתערבבו בין האנשים יתכן
    ונחשף פחות למפלצת שבאדם

    השבמחק
  8. תודה אטלס שסיפרת על Cadence הספר נשמע מרתק והארס-פואטיקה שביחסי אמן יצירתו על רקע אירועי תקופה או ליתר דיוק בתהליך מקביל לאירועי תקופה מעניין אותי מאוד. אשיג את הספר ואקרא, שוב המון תודה על ההמלצה.

    השבמחק
  9. תודה גל וחמוטל.
    באמת מעניינים ההקשרים ההיסטוריים של כ"א מהיצירות הנ"ל, במיוחד טירזיה, שמתכתב ישירות עם המיתולוגיה היוונית, וCadence, שמתרחש על רקע שנות השלושים של המאה העשרים, בגרמניה הנאצית

    השבמחק
  10. אתמול קראתי ומאוד מאוד התרשמתי
    מעניין אותי הנושא של המגדר הכפול
    ומטאמורפוזה מינית
    נתתי לי זוויות חדשות להסתכל על הנושא התעשרתי מאוד
    אודליה

    השבמחק