אני משתמש דווקא בדימוי הזה מפני ששני המקרים קרו לי, בהפרש של כמה שנים אמנם..
הפגישה המקרית הייתה בprince street שבסוהו, מנהטן, דקות ספורות אחרי שיצאתי מחנות הספרים החביבה מקנלי ג'קסון, כשעותק של הספרון Monsieur מאת הסופר הצרפתי ז'אן פיליפ טוסאן באמתחתי (לימים רכשתי גם את ספרו, Camera, בחנות ספרים בישראל, אך שני הספרים התלכדו לכדי אחד בראשי, עד כדי כך עלילותיהם דומות..)
ואילו הפגישה בסניף סטימצקי, בחול המועד פסח האחרון, היתה עם ספרו של נד באומן, Boxer, Beetle.
במחשבה שניה, אולי לא כ"כ מקרי שהספר מצא את דרכו אל סניף סטימצקי בר"ג. רומן המשלב בעלילתו נאצים ויהודים באפקטיביות שכזו - סביר להניח שיהיה לבני ישראל איזשהו עניין בו, ולו בגלל שני הנושאים הללו בלבד..
***
נתקלתי לראשונה בספרו של נד באומן כשביקרתי בבלוג שלו, לפני למעלה מחצי שנה. מאז, הוא בילה ברשימת הספרים הנחשקים שלי באתר אמזון (יש לי רשימה נוספת באתר אמזון הבריטי, ראו הוזהרתם!). ומכיוון שהוא בילה שם, בין השאר, לצד הרומן ההיסטורי C של תום מקארתי, מיהרתי לרכוש גם את זה האחרון בסניף צומת ספרים, בתלושים שקיבלתי לחג.
עד כאן הפרסומות הסמויות לחנויות הספרים המסחריות של ארצנו..
Dissonance is the sound of life in the twentieth century.
Boxer, Beetle הוא ספרו הראשון של נד באומן. באומן, בן ה26 בלבד, כבר הספיק ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג' ולהשלים תואר שני בספרות אנגלית. זמן קצר לאחר פרסומו הפך Boxer, Beetle לאחד המועמדים הסופיים לפרס היוקרתי Guardian First Book Award, מה שגרם להצלחתו בשוק האנגלי, מפץ ראשוני שנשא אותו עד לחופי המזרח-התיכון.. (בסופו של דבר זכתה בפרס הנחשק אלכסנדרה האריס, היסטוריונית שספרה העיוני, Romantic Moderns מספר את סיפורם של אמנים בריטיים - ציירים, מלחינים וסופרים - בשנות ה30 וה40 של המאה העשרים, שיצירותיהם החיו את הרנסנס התרבותי שחוותה אנגליה בתקופה קצרה זו שבין שתי מלחמות העולם.)
גם עלילת ספרו של נד באומן ממוקמת ברובָּה בשנות השלושים של המאה העשרים. נקודת המוצא, ההווה הנראטיבי של הרומן הבלשי הזה, מעין מותחן פסיכולוגי-היסטורי, היא אי שם בשנות האלפיים. קווין ברוּם הוא בחור צעיר הסובל מסינדרום נדיר בשם טריימס למנוריה הגורם לבעליו להדיף ריח דגים מן הזיעה, הנשימה והשתן.
קווין מתמחה באיתור ורכישה של פריטים היסטוריים הקשורים למפלגה הנאצית. את הנטייה המעט-מוזרה הזו לאסוף פריטים של תנועה רצחנית ואלימה, מסביר קווין כך:
I'm not a secret Nazi. I feel sick when I think about what they did. So do you, probably... Normally you can't get a proper look at your own conscience because it only ever comes out to gash you with its beak and you just want to do whatever you can to push it away; but put your conscience in the cage of this paradox, where it can slither and bark but it can't hurt you, and you can study it for as long as you wish. Most people don't truly know how they feel about the Holocaust because they're worried that if they think about it too hard they'll find out they don't feel sad enough about the 6 million dead, but I'm an expert in my own soul.
בשליחות מעסיקו, אספן נלהב של פריטים נאציים, הוא מתחקה אחרי פריט אספנים נדיר שסיפורו כרוך בעלילה השניה של הרומן, המתרחשת, כאמור, בין השנים 1934 ו1936 בלונדון: פיליפ ארסקין הוא אנטומולוג צעיר, נצר למשפחת אצולה אנגלית התומכת בתנועה הפשיסטית הבריטית, ערב עלייתו של היטלר לשלטון (בקרב הבריטים היו תומכים נלהבים רבים במשטרו של היטלר, לפני פרוץ מלחה"ע השניה והקרב על בריטניה).
את הנהירה (הבריטית, והאירופאית בכלל..) אחר מקסם השווא של הפשיזם בין שתי מלחמות העולם מסביר באומן (בצורה די משכנעת, יש לומר..) בפי אחת הדמויות האקצנטריות שפוקדות את בית אביו של ארסקין כך:
'Railways, motorcars, telephones, cinemas - "Everyone must learn to read, everyone must go to the shops!" - It's too much. The great mass of humanity is now exhausted. Life is too frenzied now for anyone to really appreciate it. Over-stimulation of the senses means mass degeneracy.'
'Railways, motorcars, telephones, cinemas - "Everyone must learn to read, everyone must go to the shops!" - It's too much. The great mass of humanity is now exhausted. Life is too frenzied now for anyone to really appreciate it. Over-stimulation of the senses means mass degeneracy.'
הציטוט הזה האומר שרוב האנשים מפחדים לגעת
השבמחקבנושא השואה פן יגלו כי הם לא עצובים מספיק על 6 מיליון היהודים שהושמדו.. מצמרר באבחנה שלו.. מול שתי תופעות המתרחשות בו זמנית משני צדי המתרס, שימוש יתר בשואה בשיח הפוליטי הציוני והכחשת שואה הרווחת יותר ויותר בעולם כולו... שני אלה הם גורמים ראשונים במעלה לזילות השואה.. במובן הלקחים האוניברסליים שיש אחריות לכל אדם באשר הוא אדם ליישם ולהעביר לדורות הבאים.. תודה שהבאת את הספר הזה למודעות
אני אוהב יותר את החלק שקודם לציטוט שהבאת, גל. זה שמדבר על האופן בו ניתן לבחון את המצפון שלך.. ניסוח יפה
השבמחק