קולות מן העבר

C מאת תום מקארתי היה המועמד המוביל לזכייה בפרס הבוקר האנגלי בשנה שעברה. בסופו של דבר הוא הפסיד ליהודי.

לא חשבתי שאקרא את הספר. 

ההייפ (התקשורתי והבלוגי) מסביב לספר הציג אותו כאוונגארדי, סבוך, מאתגר וקשה לקריאה.. בסופו של דבר, אחרי שנתקלתי במקרה בספרו של נד באומן, Boxer, Beetle, שעלילתו ממוקמת גם היא ברובה בתחילת המאה העשרים, החלטתי לתת לC הזדמנות ורכשתי עותק בכריכה קשה (מפליא כמה מידע אנו אוספים בעד ונגד קריאת ספר טרם קראנו שורה אחת ממנו..)

ההחלטה הנועזת השתלמה. C הוא אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא השנה, יחד עם ריטואלים מאת סס נוטבום, Mygale של ת'יירי ג'ונקה וג'וליוס וינסום מאת ג'רארד דונובן (וטרם הגענו לנקודת האמצע של 2011! כמה עוד קריאות טובות מצפות לי..)

***
 

ספרות גדולה, כפי שכבר אמרתי במקום אחר, אולי כל יצירת אמנות שמנסה לומר משהו על קיום האנושי מעבר לרגע הנוכחי, ההוֹוֶה הנראטיבי שהיא מתארת, זה שהיא מכילה ומנסה להנציח - לספרות כזו צריך שתהיה אחיזה איתנה בהיסטוריה האנושית כולה.

אל לה להתנהג כאילו היא תלושה מעָבָר שסוחב אותה אלי קרקע. אל לה להתנער מן העול המכביד הזה אלא להתמסר לו כל כולה בחפץ לב, ולתת לו לעשות בה כרצונו.

ספרות גדולה שקועה אם כן בהיסטוריה האנושית. ואולם C מגדיל לעשות בכך שהוא טווה סביב ההווה הנראטיבי בו הוא מוצב, אנגליה הכפרית של תחילת המאה העשרים, רבדים שונים מהם נוהגים סופרים רבים להתעלם לעיתים קרובות: קולות וצלילים, רעשי הרקע של חיי היומיום שהם-הם החומר ממנו מורכבת מציאות חייהם של בני משפחת קרפקס (Carrefax) הניצבת במרכז הרומן שלפנינו. 

סופרים רבים נוהגים אם כן להתעלם מבליל הקולות הזה כאילו היו באמת לא יותר מרעשי רקע.. ואולם מקארתי מעניק משנה של כבוד לעולם הצלילים הזה.

  

C על שום מה? ראשית כל תקשורת (Connection או Connectivity). 

תקשורת אלחוטית, באמצעות רדיו וטלגרפיה, היא אחד הנושאים המרכזיים בC. עוד בסוף המאה התשע-עשרה הוקמו תחנות ממסר, במקומות גבוהים בד"כ (מגדל האייפל, שנבנה במקור לכבוד התערוכה העולמית של פריז ב1889 הפך במרוצת השנים לנקודת ממסר של שידורי רדיו) שהעבירו אינפורמציה ביניהן באמצעות גלי רדיו.

העולם של C הוא עולם בהתהוות. C הוא סיפור חייו הקצרים והאינטנסיביים של סרג' (Serge) קרפקס, שנולד בנקודת המפנה שבין המאה התשע-עשרה והמאה העשרים, על שלל האפשרויות הטכנולוגיות, המועילות והקטלניות, הגלומות בה: הרומן של מקארתי משחזר את ימי הרדיו הראשונים, כשאותותיו של עידן חדש, עידן של תיעוש וקידמה, מתחילים רק להישמע.

באחוזת הכפרית בה הוא גדל, ובה אביו, סימאון (Simeon) קרפקס, מחנך ילדים חרשים לדבר ובין לבין משתדל בכל כוחו לעמוד בקצב החידושים הטכנולוגיים המאפיין את התקופה המודרנית ואף להקדים את זמנו, כשמתאפשר לו - סרג' מתוודע לאמצעי תקשורת חדשים: הטלגרף, הרדיו האלחוטי שבאמצעותו משגר סרג׳ הצעיר הודעות וקולט מסרים מן הכפרים השכנים, מערים רחוקות, ואף מסירות ששטות בלב ים, קוד המורס שנישא באוויר על גלי הקול - כלי התקשורת הללו, תחילה אילמים ולאט לאט קולם נשמע יותר ויותר, מתוארים בעיון מרתק, ומקארתי נופח בהם חיים בדיוק כה מושלם עד שאיננו מבינים איך איננו ערניים יותר אל רעשי הרקע מהם מורכבים חיינו בתחילת המאה העשרים ואחת, עד כדי כך למדנו למסך את הרעש המקיף אותנו מכל עבר ומאיים להשתיקנו, לקבור אותנו חיים תחת ערימת צלילים, שאון קטלני..

הקריאה בC כמוה כצלילה לתהומות המכילים אוצר של קולות ומראות נסתרים.

הנה מספר ציטוטים הממחישים כמה הספר הזה חושף את הקורא לעולמות נשכחים, אל עֵבֶר עָבָר חבוי ששב לחיים באמצעות המילים של מקארתי:

תחנת ממסר

The static’s like the sound of thinking. Not of any single person thinking, nor even a group thinking, collectively. It’s bigger than that, wider-and more direct. It’s like the sound of thought itself, its hum and rush. Each night, when Serge drops in on it, it recoils with a wail, then rolls back in crackling waves that carry him away, all rudderless, until his finger, nudging at the dial, can get some traction on it all, some sort of leeway. The first stretches are angry, plaintive, sad-and always mute. It’s not until, hunched over the potentiometer among fraying cords and soldered wires, his controlled breathing an extension of the frequency of air he’s riding on, he gets the first quiet clicks that words start forming: first he jots down the signals as straight graphite lines, long ones and short ones, then, below these, he begins to transcribe curling letters, dim and grainy in the arc light of his desktop

הגלים עליהם נישאים קולות וצלילים אינם משמשים רק לתקשורת בין יחידים. הם עשויים לשמש גם לתקשורת בין החיים והמתים, בין ההווה והעבר:

 Wireless waves don’t die away after the ether disturbance is produced: they linger, clogging up the air and causing interference. Half the static we’ve just waded through is formed by residues of old transmissions. They build up, and up, and up, the more we pump them out

ו-

Imagine [...] just imagine: if every exciting or painful event in history has discharged waves of similar detectability into the ether-why, we could pick up the Battle of Hastings, or observe the distress of the assassinated Caesar, or the anguish of Saint Anthony during his great temptation. These things could still be happening, right now, around us. He pauses, and looks down at the ammeter before lowering his voice right to a whisper as he says: We could pick up the words, the very vowels and syllables, spoken on the cross

***

אך לא רק לצלילים חלושים חושף אותנו מקארתי בספרו, כי אם גם למראות נשכחים:

Under the central staircase of the main house, the one above which the tapestry that shows a staircase hangs, there’s a photograph of Jacques Surin. It’s an early daguerreotype-one of the very first. If visitors enquire about it, either out of politeness or from genuine curiosity, they’re fed a tale that Versoie’s residents have heard so many times it’s taken on the aspect of a biblical fable involving plagues, exoduses, and long lines of “begot”s

הדאגרוטיפ (ע"ש לואי-ז'אק מנדה דאגר) משיטות הצילום הראשונות - תהליך צילום באמצעות הטבעת דימויים על לוח כסף באמצעות קרני אור, היה נפוץ בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19.


הנה כמה דוגמאות לדאגרוטיפים:

עוד פרטים על תהליך הפקת הדאגרוטיפ.

***

C הוא הרומן השלישי של תום מקארתי. קדמו לו Remainder על אדם המנסה באובססיביות להשיב משמעות לחייו לאחר תאונה שעבר, וMen in Space המתרחש בגוש המזרח-אירופי, הקומוניסטי לשעבר, ומציג עולם מתפורר של ערכים.

C איננו מסוג הרומנים המתמסרים לקוראיהם. הקריאה ברומן, ובמאה העמודים הראשונים שלו ביתר שאת, כמוה כצליחה של תעלת מים עמוקים שעה שגלים חזקים דוחפים אותך חזרה אל חוף מבטחים, אל נקודת ההתחלה. אולם משצלח את מאה העמודים הראשונים, מוצא הקורא את עצמו בלב ים, ומתמסר לזרמים הסוחפים אותו עמוק ועמוק יותר אל תוך הנראטיב המהפנט של הספר.

האם נראה את הספר מתורגם לעברית בקרוב? כפי שנאמר כבר במקום אחר, ספק רב..