אלגיה לחצי אדם

עד לשנת 2004 נהג הסופר היהודי-אמריקאי פיליפ רות לפרסם רומן חדש כל שנתיים עד שלוש שנים.


מאז ראה אור ספרו ה27 במספר, הקנוניה נגד אמריקה, החל רות לפרסם רומנים חדשים בקצב של רומן אחד לשנה, כאחוז אמוק או כאדם המתמודד עם עובדת היותו בן-תמותה ככל האדם (לרות ימלאו במרץ הבא, ארבעה ימים אחרי יום הולדתי, 79 שנים), או שמא זה המירוץ הבלתי פוסק אל פרס הנובל לספרות (שמכזיב את הסופר האמריקאי כל שנה מחדש) שמניע אותו.


בין הספרים שרות פרסם מאז הקנוניה נגד אמריקה, The Humbling (ההשפלה?), Exit Ghost עליו כתבתי לפני שנתיים, Indignation (הזעם?), כלאדם, שראה לאחרונה אור בהוצאת כנרת-זמורה וביתן, וNemesis.

מבין ששת הרומנים שהזכרתי לעיל, קראתי רק שניים, כלאדם, הראשון בסדרת ספרי הנמסיס שלו, וExit Ghost, האחרון בסדרת ספרי-צוקרמן של רות, בה ראו אור בין השאר ספריו הכתם האנושי, פסטורלה אמריקנית, התחתנתי עם קומוניסט וצוקרמן ללא כבלים.


כלאדם הוא רומן סמי אוטוביוגרפי שכתוב כמעין ווידוי, דין וחשבון עם חיים ארוכים והתמודדות עם המוות המתקרב. כמו כלאדם, גם בExit Ghost לוקח רות את המספר לאורך מסע פיזי ומטאפיזי רצוף בשאלות סביב המוות והחיים.   

ההשפלה, רומן קצר בשלוש מערכות, מתחיל כטרגדיה ומסתיים כפארסה. הרומן מתחיל בפרץ שוטף של מלל סוחף, טור-דה-פורס של כתיבה שנונה המנוסחת בגאוניות ע"י סופר שמאחוריו מעל לארבעים שנות כתיבה. אט אט העלילה גולשת למחוזות יותר מלודרמטיים..
 
ה(אנטי) גיבור, סיימון אקסלר, הוא שחקן תיאטרון מפורסם המתמודד, בערוב ימיו, עם מחסום משחק (ע״ע מחסום כתיבה אצל סופרים, יבש מעיין היצירה). אמנותו, אקט אלכימי במהותו - יצירת יש מאין - שהיתה בעבר מקור בלתי אכזב, בגדה בו. אקסלר, שהתרגל במשך שנים רבות לאור הזרקורים, שוקע אט אט לתוך עולם סיוטי של ניכור עצמי וחוסר משמעות.  

To cease so precipitously being the actor he was — it was inexplicable, as though he'd been disarmed of the weight and substance of his professional existence one night while he slept. The ability to speak and be spoken to on stage - that's what it came down to, and that's what was gone. 

מיואש, אקסלר מאשפז את עצמו במוסד פסיכיאטרי באקט סופי של ניסיון לשלוט במהלך חייו ובנסיבות שהביאו אותו עד הלום. אך האווירה המורבידית במוסד, וההתעסקות הבלתי פוסקת במוות אינם מסייעים בסילוק הדיבוק שאחז בו: 

Each of them remained immersed in the magnitude of his or her suicide attempt and the ignominy of having survived it. That people could really do it, that they could control their own death, was a source of fascination to them all - it was their natural subject, like boys talking about sports.

אקסלר משתחרר מן המוסד הפסיכיאטרי ומתבודד בביתו, בקתה בצפון ניו-יורק, ממש כמו גיבור הספר Exit Ghost, ניית'ן צוקרמן. 

הישועה מגיעה בדמותה של פייגין סטייפלפורד, ביתם של זוג חברים, הצעירה מאקסלר בכמעט שלושים שנה, בת דמותה של פייגין מייק, גיבורת המחזה פלייבוי של העולם המערבי (Playboy of the Western World).

You can get very good at getting by on what you get by on when you don't have anything else.

משך זמן מה נדמה שפייגין תצליח להציל את אקסלר מעצמו, ולהסיט אותו מן המסלול שהנה נראה כי מתחילת הרומן הקצר הזה (כ14 עמ') הוא צועד לאורכו כמסומא, אדם שקיללוהו האלים, כ(אנטי) גיבור טראגי קלאסי.

***

לסיום, The Humbling איננו רומן רע, כפי שרבות מהביקורת הכתירוהו. אולי לא מדובר באחת מספינות הדגל של רות, אולם, בעיקר בשל אורכו (או שמא קוצרו), וכן בזכות עשרות העמודים הראשונים של הרומן הכתובים ביד אמן, מדובר בקריאה מהנה (גם אם חלקית), ולא מחייבת מידי (אם כי מורבידית למדי).


מי מכם שלא מוכנים להתחייב גם למתי מעט העמודים של הרומן הזה, ימצאו אולי נחמה בעובדה שאל פצ'ינו רכש את הזכויות להפקת הסרט סמוך להוצאתו לאור של הספר, מה שמוסיף נדבך של אירוניה לאחד מתיאוריו של אקסלר בפי רות:

A man who wanted to live playing a man who wanted to die