רוח, הסתלקי

בספרו הלפני-אחרון של פיליפ רות', Exit Ghost, נפרד רות' מגיבור רבים מספריו, ניית'ן צוקרמן, סופר הסתרים שלו, האלטר-אגו שליווה אותו כרוח רפאים במשך יותר מעשרים שנים ועל פני תשעה רומנים (הראשון שבהם, The Ghost Writer).

את שם הספר ניתן לקרוא כהוראה במחזה (הוראה אשר מופיעה בשלוש ממחזותיו של שייקספיר, בין השאר במקבת', שגם הוא עושה הופעת אורח בספרו של רות'), אך שמא גם כפקודה, כציווי נוסח אברה-קדאברה או open sesame (המקבילה של ג'יי.קיי.רולינג היא ככל הנראה אותו wingardium leviosa); רות' מתנער מגיבורו ומגרש את צוקרמן מחייו/כתביו כקוסם/שאמאן המגרש רוח רעה.

בערוב ימיו, צוקרמן מגיח בפעם האחרונה מתוך קונכייתו, ממקום המפלט אליו נמלט בעקבות איומים על חייו, אולם לא לזמן רב. לאורך הרומן כולו עוסק צוקרמן ללא הרף במיניותו המתדרדרת (מצב שניתן להקבילו לתקיעות בכתיבה, writer's block) כאשר ברקע ערב הבחירות 2004, וניו-יורק שעדיין מתאוששת מאירועי ה11 בספטמבר.

ניתן לקרוא את הרומן כולו כגוף גדול של השלכות. רות', שעסק ברבים מספריו בזיקנה ובחולי (וביתר שאת בThe Dying Animal וEveryman), בוחר גם כאן להתמקד במצבו הרפואי הרעוע של צוקרמן, שמתאושש מסרטן הפרוסטטה, בעוד שצוקרמן עצמו נע סביב דמותה של אמי בלט, בת זוגו של E.I. Lonof, מושא קנאתו של צוקרמן, מעין אלטר-אגו לאלטר-אגו (יש אומרים שמדובר בברנרד מלמוד; יש שטוענים שזהו דווקא הנרי רות', מחבר Call it Sleep).

השליטה, או חוסר השליטה בדמויות הסובבות אותו, הופכת גם היא למימד מרכזי בספר. צוקרמן מנהל דיאלוג פיקטיבי עם מושא תשוקתו, ג'יימי לוגן, בעוד שהוא עושה כל שביכולתו על מנת למנוע מבן-זוגה לשעבר, ריצ'רד קליימן (מתחרה פוטנציאלי על אהבתה של לוגן) מלפרסם ביוגרפיה שערורייתית החושפת פרטים מביכים בחייו של לונוף.

למרות העיסוק האובססיבי בכישלון, בדעיכה (צוקרמן אינו מתפקד עוד מבחינה מינית, מה שהופך את העיסוק במין ובפנטזיה לאחד המוטיבים המרכזייים בספר), אין כאן אמירה גדולה, או טראגית.

כלעומת שהגיח אל אוויר העולם, צוקרמן שב למקום מחבואו, כרוח רפאים שיוצאת ממחבואה, מנסה להטיל את אימתה על סובביה, ומשהיא נכשלת, שבה אל חיק החשכה.

לסיום מילה לגבי כריכת הספר, בעלת האיכויות הניאוניות. את העטיפה עיצב מילטון גלסטר, שאחראי לסמל אחר, במאין אמירה פוסט-מודרנית, או פוסט 11-בספטמבר על הסמל האופטימי ההוא.