בעומק מאורת הארנב

לאחרונה הבחנתי שניתן לסווג את הספרים שאני קורא לשתי קטגוריות: עגמומיים להחריד, מחד, ונגועים בהומור שחור, מאידך.

בקטגוריה הראשונה תמצאו ספרים כמו ריטואלים של סס נוטבום, דקדוק פיני חדש מאת דיאגו מאראני או התעלה מאת לי רורק; ואילו בקטגוריה השניה ספרים כמו Lobster מאת גיום לקבלה או ספרו של אנדרו אוהגן (בעל השם הבלתי אפשרי) The Life and Opinions of Maf the Dog, and of His Friend Marilyn Monroe.

בעומק מאורת הארנב (Down the Rabbit Hole) מאת הסופר המקסיקני חואן פאבלו וילהלובוס   (Juan Pablo Villalobosככל הנראה, לקטגוריה השניה.

הנובלה שכתב וילהלובוס ראתה אור במקסיקו לפני שנתיים, וכבר תורגמה לשמונה שפות. באנגלית מצא לו הספרון חיק חם בקרבה של הוצאה בריטית צעירה העונה לשם הקולע And Other Stories המקדישה את מלוא מרצה (יחד עם כמה הוצאות בריטיות צעירות אחרות כמו Peirene Press) למלאכת התרגום והוצאה לאור של ספרות בינלאומית, ולא דווקא כזו הנכתבת ביבשת (ע״ע אירופה).

במרכזו של הספרון הקצרצר הזה (כשבעים ומשהו עמודים), ילד בשם טושטלי (Tochtli, 'ארנב' בשפת הילידים המקסיקנים), החי עם אביו, ברון סמים ומנהיג כנופייה בשם יולקאו (Yolcaut, נחש פתן).

הסביבה בה טושטלי חי היא מצ'ואיסטית להחריד ואלימה, אולם וילהלובוס מציג את עולמו של הילד במכוון בצורה מבדחת ומחוכמת.

הנה כך מתחיל סיפורנו:

Some people say I'm precocious. They say it mainly because they think I know difficult words for a little boy. Some of the difficult words I know are: sordid, disastrous, immaculate, pathetic and devastating. There aren't really many people who say I'm precocious. The problem is I don't know that many people. I know maybe thirteen or fourteen people and four of them say I'm precocious

טושטלי מוצא לאוצר מילים המוגבל שבפיו מגוון שימושים מעניינים:

Hair is a dead part of the body [...] It's like a corpse you wear on your head while you're alive. And it's a devastating corpse that grows and grows without stopping, which is very sordid. 

וכן:

Sometimes Yolcaut speaks in enigmatic sentences. When he does that it's pointless to ask him what he means, because he never tells me. He wants me to solve the enigma.

עולמו של טושטלי מוגבל לתחומי הווילה של אביו. הוא אינו מורשה לצאת ממנה אלא במקרים נדירים, מחשש שאויביו של אביו ינסו להתנכל לו. על אף שזהו עולם תחום ומגודר, האלימות השוררת מחוצה לו מצליחה לחדור לתחומיו וקונה לה חזקה בתוך עולם המושגים של טושטלי, המורכב מרצח, סמים ומצ׳ואיזם ברוטאלי:

The French people are advanced because they're like us and even so they invented the guillotine. Whereas we use machetes to cut off heads. The difference between the guillotine and the machete is that the guillotine is devastating. With a guillotine you can cut off a head with just one slice. Whereas with a machete you have to do lots more slices, at least four. And with the guillotine you can make immaculate cuts, you don't even splatter blood around. 

באמצעות השיח הילדותי הזה, שאינו מבדיל בין רע וטוב, טושטלי מצליח לשרוד בעולמם האכזרי של המבוגרים.

כדי 'להגן' על בנו ולשמור אותו קרוב אליו, יולקאו מרעיף על טושטלי מגוון מתנות מוזרות: אוסף של כובעים מרחבי העולם, וכן אריות ונמרים, שדרים בחצר הווילה. אולם לחיות אלו נמצא מהר מאוד שימוש אחר:

We use the tigers for eating the corpses. And we use our lion for that too [...] I'm not supposed to know these things, because they're secrets Mitzli and Chichilkuali do at night. But in that way I think I'm precocious, in discovering secrets.

בשבחי גידול ההיפופוטמים

השפה הייחודית של טושטלי היא, כאמור, אחד מאמצעי הבריחה שלו מן העולם האכזרי בו הוא חי. אולם יש לו כמה אמצעים נוספים. אחד מהם הוא עולם הפנטזיה, הבא לידי ביטוי במשאלת ליבו התמוהה של הילד להיות בעליהם המאושר של זוג היפופוטמים ליבריים ננסיים, משאלה שבאמצעותה מנסה הילד להביא לידי אחיזה קטנה במשהו קונקרטי במציאות חייו הקשה:

Liberian pygmy hippopotamuses are on the verge of extinction. Extinction is when everything dies and it's not just for Liberain pygmy hippopotamuses. Extinction is for all living beings that can die.

אחיזה זו במציאות מתפרשת כמובן כניסיון להפגין שליטה במסלול חייו. האם יצליח טושטלי לחמוק מגורלו או שימעד וייפול אל עומק מאורת הארנב? כדי לגלות תצטרכו לקרוא בספרו של וילהלובוס.