אלן בנט: שלושה סיפורים

The best moments in reading are when you come across something (a thought, a feeling, a way of looking at things) that you’d thought special, particular to you and here it is, set down by someone else, a person you’ve never met

Alan Bennett

על אף שהסופר הבריטי אלן בנט הוא אחד הסופרים הפופולריים בבלוג שלי (כתבתי עליו ארבעה פוסטים עד כה,) התפלאתי לגלות שהפעם האחרונה שכתבתי עליו הייתה לפני למעלה מחמש שנים. הוכחה לכך שהזמן חולף מהר. אך גם לכך שקראתי הרבה סופרים אחרים בחמשת השנים האחרונות.

לאחרונה, באופן לא מתוכנן, רכשתי שני ספרים של בנט. הראשון, קובץ סיפורים Three Stories, והשני ספר בשם Six Poets - Hardy to Larkin, אנתולוגיה קצרה שמונה למעלה משבעים שירים של שישה משוררים אנגליים שפעלו במהלך המאה-העשרים. בפוסט הזה אתמקד בקובץ הסיפורים, שקראתי במלואו, בעוד שאנתולוגיית השירים נזנחה, לעת עתה, באמצע הדרך..

שלושת הסיפורים שמופיעים בקובץ שלפנינו ראו אור בין השנים 1999-2001. הקובץ ראה אור בעברית ב-2006, תחת השם כל כללי הטקס.

הסיפור הראשון, Father! Father! Burning Bright (משחק על שירו המפורסם של ויליאם בלייק, The Tyger, אחד השירים המפורסמים ביותר בתרבות הבריטית. שם הסיפור תורגם לעברית כך: אבא! אבא! לפיד אימה (אחת הסיבות שלא בחרתי בקריירה כמתרגם..) בנט, שלו קריירה עשירה כמחזאי ותסריטאי, שכתב תסכית לטלוויזיה בשם טיפול נמרץ (Intensive Care) לסיפור שלפנינו, שפורסם במקור כנובלה. העלילה של הסיפור הסאטירי הזה (שמזכיר לא פעם את סרטיו המוקדמים של הבמאי הבריטי מייק לי - תקוות גדולות, מותק של חיים) עוקבת אחר דניס מידג'לי, מורה בתיכון בלונדון, שסועד את אביו הגוסס בבית-החולים. יחסיו של דניס עם אביו טעונים מאוד ומעורערים, בלשון המעטה. מצד שני יחסיו עם אשתו לא בריאים הרבה יותר. דניס מבלה את רוב הזמן בחדר ההמתנה של בית-החולים ומהר מאוד הוא מוצא היסח-דעת בדמותה של אחת האחיות הצעירות שמטפלות באביו..

הסיפור השני - The Clothes they've stood up in (הבגדים שלעורם) - היה מוצלח הרבה יותר, לטעמי. מר וגברת רנסום (במקור Ransome - סוג של כופר..) שבים ערב אחד לדירתם בנוטינג היל ומגלים לתדהמתם שהיא רוקנה כליל מתכולתה. כל הרהיטים נלקחו, אפילו כלי המטבח, עד האחרון שבהם. הנה דוגמא לסגנון הכתיבה הנפלא של בנט:

The Ransomes had been burgled. ‘Robbed,’ Mrs Ransome said. ‘Burgled,’ Mr Ransome corrected. Premises were burgled; persons were robbed. Mr Ransome was a solicitor by profession and thought words mattered. Though ‘burgled’ was the wrong word too. Burglars select; they pick; they remove one item and ignore others. There is a limit to what burglars can take: they seldom take easy chairs, for example, and even more seldom settees. These burglars did. They took everything

אחרי השוק הראשוני, הם מתחילים להתרגל לשגרת חיים חדשה, תוך כדי שהם (בעיקר גב' רנסום,) מחליפים את הרכוש הישן שליווה את חייהם במשך כשלושים שנים. הטוויסט בעלילה מתרחש לקראת סוף הסיפור, כשהזוג מתבשר שרכושם נמצא והם יכולים לקבלו בחזרה..

ולסיום, הסיפור השלישי, שעל שמו נקרא גם הקובץ בעברית, כל כללי הטקס (במקור,The Laying on of Hands - המתרגם העברי, בעצת המו"ל הישראלי ככל הנראה, נפטר מהמטען הנוצרי-דתי שבנט העניק לשם הסיפור ובחר בשם גנרי.)

במרכז הסיפור, כומר שעורך טקס השכבה למסז'יסט של ידוענים שנפטר בנסיבות לא ברורות (בנט רומז מספר פעמים שהסיבה היא ככל הנראה איידס...) הקהל הגדול שהתאסף בכנסיה (כולל הכומר שמנהל את הטקס,) נוכחים שם ראשית כדי להבין אם הם עצמם נתונים בסכנה, אחרי שבאו במגע עם ידיו (ושאר אברי גופו) של המסז'יסט המפורסם. 

מי שהתמיד איתי עד כה מבין וודאי שהקריאה בספרו של בנט הייתה מהנה בעיני. עם זאת, ליוותה את הקריאה תחושה שהעולם שבנט מתאר קצת מיושן, או מוטב לומר מלאכותי. אולי אפשר לשייך את התחושה הזו לעובדה שבנט נודע בעיקר בזכות כתיבתו לתיאטרון (תמיד הרגשתי שיש דבר-מה מאוד מלאכותי בכתיבה שנועדה להיקרא בקול מול קהל צופים דומם, ושעצם האירוע עצמו - צפייה במחזה בתיאטרון - מאוד מאולץ ונעדר דמיון.)

ובכל זאת, אלן בנט הוא מטובי הסופרים הבריטים שעדיין חיים. לצד איאן מקיואן שמיסחר קריירה ספרותית ארוכה ואיבד כל סיכוי להיות מועמד לפרס נובל לספרות, ומרגרט אטווד שממשיכה גם היא לייצר רומנים חדשים בקצב מעורר דאגה, בנט מסתמן כאחרון המגדלורים כשלצידו אולי סופרים כמו ג'ון באנוויל.