לקראת סוף השנה: מחשבות על הספר ועל הספרייה

Of course anyone who truly loves books buys more of them than he or she can hope to read in one fleeting lifetime. A good book, resting unopened in its slot on a shelf, full of majestic potentiality, is the most comforting sort of intellectual wallpaper" David Quaimen

לקראת סיום השנה האזרחית, כמה מחשבות על הספר ועל מקומו על מדפי הספרים שבביתו של הקורא. 

בניגוד לאמור לעיל, ולמה שכתבתי כאן שנה שעברה, את השנה הזו אני חותם עם הישג: השנה אני גאה לומר שאת רובם המכריע של הספרים שקניתי הבאתי אל נגד עיני ואף קראתי..

למעשה, השנה אף 'הגדלתי לעשות', שכן ישנה אפשרות סבירה ביותר שאף קראתי יותר ספרים שלא זכו למחסה בספרייתי הפרטית השנה מאשר כאלה שכן זכו לו..

לא, לא מדובר בספרים ששאלתי מחבר או מהספרייה הציבורית (כביבליומן - מלשון מאניה - אני מתנגד נחרצות לכל אקט של השאלה או שאילת ספרים.. אם ספר מספיק מעניין אותי כדי לקרוא בו - או אף רק לחמוד בו - הרי שחובה עליו שגם ימצא מקום של מישכן קבע בספרייתי..) אלא, בחזרה לענייננו, בספרים שליקטרתי (מלשון לקטור, קורא) עבור הוצאות ספרים ישראליות..


בהקשר זה, הנה כמה דברים יפים שאלברטו מנגל - שעל ספרו יומן קריאה, כתבתי כאן לאחרונה - כותב על 'אמנות השאלת הספרים':

I feel uncomfortable having other people's books at home. I want to either steal them or return them immediately. There is something of the visitor who outstays his welcome in borrowed books. Reading them and knowing that they don't belong to me gives me a feeling of something unfinished, half enjoyed. This is also true of library books

***

על אמנות אחזקת הספרייה

"יש דרכים רבות לסדר את הספרייה. האינטלקטואלים מחלקים את הספרים לפי נושאים, המתודיים מעדיפים לסדר לפי האלף-בית או באופן כרונולוגי. האובססיביים ינסו בכל כוחם לגשר בין שתי השיטות הנ"ל. המפוזרים יניחו את הספרים בערבוביה, בלי כל חשיבות למיקום ולסדר. ויש גם את אלה שמעמיסים, בונים ערימות, מגדלים של ספרים, מבלי לפתוח אותם ולקרוא בהם אי פעם: אלו האספנים, שצוברים ספרים. האסתטיקנים מסדרים לפי גודל ומידה, לפי שם ההוצאה, או לפי צבע הספר: ורודים מצד אחד, לבנים מצד שני."
אלייט אבקסיס, מתוך ספרה האחרון, "הרי את מותרת לכל אדם"

אם לשוב לרגע לפוסט הסיכום של שנת הקריאה ד'אשתקד, הרי שבכל הנוגע לספרים ולספריות, הסדר חשוב לא פחות מהכמות.. 

כמה? זו שאלה שכל קורא שואל את עצמו מידי פעם.. כמה ספרים יש בספרייתי? כמה מהם בעברית וכמה באנגלית? כמה מהם קראתי בכלל? כמה קראתי מכריכה לכריכה וכמה נותרו עם סימניה נעוצה בליבם? כמה עמודים היו ברומן המתח הזה שקרץ לי? כמה כמה כמה?  

כמה ספרים זה יותר מידי? איזה מחיר לא הייתם משלמים עבור ספר שחשקה בו נפשכם? ובאיזה מחיר הייתם מרימים אפילו ספר שיכולתם בקלות גם לוותר עליו.. 

מבלי להיכנס למספרים מדוייקים (לא יהיה זה נאה מצידי להרחיב ולספר על יכולות הקריאה שלי.. מה גם שאני קורא די איטי!) רק אוסיף ואומר כי אם הייתי מחליט, בתחילת השנה האזרחית שהנה כמעט הסתיימה,  להשתתף באחת מתכניות הקריאה הרבות שניתן למצוא ברחבי הרשת (מועדוני '50 ספרים בשנה' למניהם), הרי שהייתי עומד בגבורה במשימה, ועוד היו נותרים לי כמה ספרים נותרים, כעודף..

"It is in the homes of the idlest men that you find the biggest libraries״. Seneca

השנה, כאמור, גדלה ספרייתי רק בכמה עשרות כותרים.. רובם מצאו מקום בסמיכות לאחיהם ואחיותיהם, בקומות העליונות של הספריה, הרחק מידו המשגת של בייבי אטלס, שעשה את צעדיו הראשונים בשלהי הקיץ האחרון ומאז סימן לו אתגר: להפר את ה'סדר' ששורר בקומות הנמוכות של הספריה, בגובה עיניו ורגליו (בין תחביביו השונים של בייבי אטלס: להחביא  צעצועים קטנים בין ומאחורי כריכות הספרים ואח"כ לגלות אותם מחדש, תוך שהוא מפזר לכל עבר את הספרים שעומדים בדרכו - מה שגורם לבלאגן נוסף בספרייה המבולגנת גם כך.. לגדר את הספריה ולמנוע ממנו גישה אל היכלות הידע האנושי יהיה אקט ברברי מידי מצד הוריו.. הרי איך יחכים העולל אם לא תתאפשר לו גישה מיידית ובלתי אמצעית לספרים ההולכים ומצטברים בספריה בערימות, למורת רוחו של אימו..?)


ובעצם, כמה ספרים בספרייה זה יותר מידי? 

כמה ספרים מעידים על למדנותו של בעליהם וכמה על אספנות כפייתית מידי מצידו? השנה נוספו לספרייתי כשלושים עד ארבעים ספרים בערך.. מספר קטן למראית עין.. כאמור, השנה הגבלתי את עצמי רק לספרים 'טובים', ו(כמעט ש)לא נסחפתי לרכוש ספרים שאני יודע מראש שאין הרבה סיכויים שאפתח ואקרא בהם.. 

אבל, כשחושבים על זה, מהו בעצם ספר (טוב)?

ספר טוב הוא ספר שמותיר משקע.

ספר טוב הוא ספר שאיננו מציג דמויות ונסיבות 'גדולות מהחיים', אלא כזה שעלילתו מהימנה דיו כדי ליצור בתוך עולמנו עולם נוסף, קביל ואמין..


ספר טוב הוא ספר שסך כל המילים המרכיבות אותו גדול יותר מהעלילה אותה הן מבקשות לתאר בפני הקורא.. אביא ברשותכם דוגמא: ספר שלא ניתן לדלות ממנו ציטוט, ואם לא ציטוט הרי מחשבה, או הרהור.. דבר מה שיאמר משהו חדש על החיים, יאיר איזו פינה חשוכה בהם או יבאר דבר מה שלא ממש היה ברור עד כה - ספר שכזה יכול בהחלט להיות מהנה ולהפוך לבן לוויה חביב במשך מספר ימים או שבועות (תלוי בקצב הקריאה שלך..) אך רוב הסיכויים שיישכח כלעומת שהופיע בחייך, דווקא משום שלא הצליח להשאיר משקע..

ספר נועד לקריאה. על כך אין (כמעט) עוררין. אך ספר הוא גם חפץ נוי. ספר הוא מוצר אסיף (מלשון לאסוף.. האם יש מינוח טוב בעברית לcollectible?) ולא יעזור בית דין.. הכריכה חשובה בדיוק כמו התוכן, אם לא יותר.. הכריכה היא הדלת או השער מבעדו מציץ הקורא אל הנסתר, אל החבוי, אל קודש הקודשים.. על כן החשיבות של אמנות סידור הספריות..

כמה פעמים מצאנו את עצמנו, במהלך שיטוט חסר אונים בחנות הרהיטים איקאה תוהים לגבי התוכן שבספרים הרבים המעטרים את מדפי הסלונים המלאכותיים (האם שימשו דפיהם הריקים חומר טוב לתבערה בשרפה שבפרצה בסניף נתניה, במהלך חול המועד של פסח השנה? תמהני..) 

מחשבות אלו ועוד כמה, שעוד לא העליתי על הכתב, פקדוני כאמור לקראת סיומה של השנה האזרחית 2011.