יום שבת, 20 באוגוסט 2011

להשתחרר מרוחות העבר

רוח רפאים מהלכת אימים על פני אירופה
קרל מרקס ופרידריך אנגלס, המניפסט הקומוניסטי (1848)


בשנת 1989, עם נפילת חומת ברלין והתמוטטות המעצמה ברה"מ, שאלות רבות שנותרו עשרות שנים ללא מענה מצאו סופסוף את פתרונן: הפילוסוף האמריקאי פרנסיס פוקויאמה טען בספרו קץ ההיסטוריה והאדם האחרון (1992) כי כשלונם של משטרים כמו המשטר הקומוניסטי סימן את נצחונה הסופי של הדמוקרטיה הליברלית הרווחת בארה"ב ובאירופה, וכי קיצו של העימות האידיאולוגי ששרר בין ארה"ב לרוסיה משמעו קיצה של ההיסטוריה עצמה; סמואל הנטינגטון טען מצידו בספרו התנגשות הציוויליזציות (1993) כי קיצם של המאבקים האידיאולוגיים מסמן דווקא את תחילתו של תהליך של התנגשות בין תרבויות; ואילו הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה ביקר בספרו רוחות הרפאים של מרקס (1993) את הנטייה המערבית להתנער מרוחות העבר ולערוך טקס של גֵּרוּשׁ שֵׁדִים כל אימת שאחד הכוחות המנוגדים לנו נדמה על סף התפוררות.


הדיון הנ"ל, שהבאתי פה בפשטנות ובקווים כלליים, חשוב לדידי להבנת ספרו של איאן מקיואן, כלבים שחורים, שראה אור גם הוא ב1992, ושקראתי רק לאחרונה. 


כלבים שחורים הוא ניסיון בפני עצמו להשתחרר מרוחות העבר. זוהי כרוניקה של התאהבות ושבר, סיפור חייהם של זוג אידיאליסטים בריטים, ברנרד וג'וּן טרמיין, שנפגשו בשלהי מלחמת העולם השנייה, והתחתנו ב1946, כשברקע אירופה שבורה והרוסה מחד אך גם חדורת חלומות ותקוות לעולם חדש, מאידך. 


שברו של תא הנישואין של ברנרד וג'וּן מוצג בספרו של מקיואן כמטאפורה ל- או כהמשך טבעי להתבדות הפוליטית מן הקומוניזם בקרב 'מאמינים' רבים במערב (חלק איבדו את אמונתם בברה"מ מוקדם יותר, בשנות הארבעים והחמישים, עם היוודע דבר הטיהורים הפוליטיים והאתניים ברוסיה, וחלק רק בסוף שנות השישים, עם פלישת הרוסים לפראג ודיכוי המהפכה הצ'כית, האביב של פראג). שבר אידיאולוגי זה, שמייצגים נישואיהם של ברנרד וג'וּן, אינו אלא ייצוג בזעיר-ענפין של שברו של העולם המערבי בכלל, ושל אירופה בפרט, שהיתה חצויה לאורך רוב המאה העשרים ע"י מסך הברזל.


כאמור, הספר נע בין כמה נקודות בזמן משנת 1946 באיטליה וצרפת המתאוששות מן המלחמה הגדולה,שם מעבירים בני הזוג שאך נישאו את ירח הדבש שלהם, ועד ל1989 בברלין המאוחדת, כאשר ברקע, כציר מקשר, אירוע מכונן, חיזיון הכלבים השחורים של ג'וּן: בטיול רגלי בשבילים בין הכפרים הצרפתיים נתקלת ג'ון בשני כלבים שחורים, גדולים ומאיימים. 


הכלבים השחורים בהם נתקלת ג'ון הם יצורים כמעט מיתיים, התגלמויות הרוע, והם מזוהים עם המוות ועם עולם השְׁאוֹל, בפולקלור הבריטי והקלטי:


They were emblems of the menace she had felt, they were the embodiment of the nameless, unreasonable, unmentionable disquiet she had felt that morning. She did not believe in ghosts. But she did believe in madness 

* הציטוטים מובאים כאן מאנגלית. למי שאין עותק של התרגום העברי, ניתן להשיג עותק במחיר מציאה כאן.

סמוך לרגע ההִתְגַּלּוּת הזה שחווה ג'ון, גם עיניו של ברנרד נפקחות באשר למשמעות האמיתית של המלחמה שאירופה רק מתחילה להחלים ממנה והוא רואה לראשונה את הדברים לאשורם:


He was struck by the war not as a historical, geopolitical fact but as a multiplicity, a near-infinity of private sorrows, as a boundless grief minutely subdivided without diminishment among individuals who covered the continent like dust, like spores whose separate identities would remain unknown [...] For the first time he sensed the scale of the catastrophe in terms of feeling: all those unique and solitary deaths, all that consequent sorrow, unique and solitary too, which had no place in conferences, headlines, history, and which had quietly retired to houses, kitchens, unshared beds, and anguished memories [...] What possible good could come of a Europe covered in this dust, these spores, when forgetting would be inhuman and dangerous, and remembering a constant torture

אצל ג'וּן, מסמלים הכלבים השחורים את נקודת השבר וההִתְפקחוּת, הן מהלכי רוח המתעתעים של הקומוניזם, והן מהאידיאל הרומנטי שאיחד אותה בנקודת זמן מסוימת עם בחיר ליבה, ברנרד.


החיץ שנוצר בין השניים איננו רק רומנטי, כי אם גם אידיאולוגי:


The ideas by which June lived her life were also the ones by which she measured the distance between Bernard and herself

המפגש עם הכלבים השחורים הוא כאמור נקודת אל-חזור, אירוע מפתח להבנת חייה של ג'וּן, והמפנה שחל גם באירופה, במהלך המאה העשרים, וג'וּן נתלית בו ומעניקה לחייה משמעות חדשה (בהעדר האמונה בשיטה חדשה שתציל את אירופה מגורלה) באמצעותו:


You wait until you come to make sense of your life. You'll either find you're too old and lazy to make the attempt, or you'll do what I've done, single out a certain event, find in something ordinary and explicable a means of expressing what might otherwise be lost to you - a conflict, a change of heart, a new understanding

לסיום, כלבים שחורים איננו רק כרוניקה של בנייה ושבר. זהו גם ניסיון ארספואטי מצידו של מקיואן לתת דין וחשבון על נטייתם של סופרים ושל היסטוריונים כאחד (הרי שניהם מאמצים ומכוננים נאראטיבים פיקטיביים לגמרי) להכתיר אירועים מסויימים כרגעים מכוננים היוצרים חיץ בין הלפני והאחרי

Turning points are the inventions of storytellers and dramatists, a necessary mechanism when a life is reduced to, traduced by a plot, when a morality must be distilled from a sequence of actions, when an audience must be sent home with something unforgettable to mark a character’s growth

החיים אינם עלילה, אומר מקיואן וקורץ לקוראיו, ולא חייבת להיות בהם נקודת מפנה, או רגע של הארה. לעיתים קרובות מאוד אנו יושבים בחושך, אך איננו מודעים לכך.

10 תגובות:

  1. כתמיד מנוסח היטב ומפתה לקריאת הספר עצמו
    והסיכום כל כך קולע....
    ומאיר עיניים

    השבמחק
  2. פתחת ביריעה רחבה שהיא שונה מאוד מדרך החשיבה שאני נוטה אליה מטבעי... ויפה כל כך הסיום שלך. ומעניין שאת הספר עצמו, כפי שקורה לי עם מקיואן, אני בקושי זוכרת, רק שחוויית הקריאה עצמה הייתה חזקה.

    השבמחק
  3. תודה על תגובתך, לי.
    בעיני, הפאן הפוליטי מאוד חזק בכלבים שחורים, ולכן בחרתי להתייחס אליו בקונטקסט פוליטי-היסטורי.
    ולגבי עניין הקריאה והשיכחה, דווקא בספר הבא שבכוונתי לכתוב עליו, The Stranger's Child של אלן הולינגהרסט, יש התייחסות יפה לעניין הזה..
    To be continued :)

    השבמחק
  4. מרגש אותי מאד משום שלא קראתי את הספר, אבל לאחרונה מזה מס' חודשים אני מציירת זאבים או כלבי בר טורפים, בטח ראית חלק מהם שהוצאתי בפייס, אותם על צללילהם ממש כשם שהם מופיעים בתמונה כאן אצלך וגם אלו הרצים... זה מוזר. אצלי התחיל "החזיון " הזה לצאת עם תחילת האביב הערבי לוב וההפיכה במצרים ומאד איני פוסקת לצייר אותם, להפך המחאה החברתית כאן והתנהגות השלטון הגבירו את הקצב, הזאבים חודרים לערים שוממות. תחושת הכאוס שולטת בי זמן רב, די מפחיד. זה ממש תהליך , כנראה כמו כתיבת רומן והוא גם מלווה בתהליכים אישיים קשים, מוזר באמת מוזר. אין לי ספק שאקרא את הספר, ואקח גם את דבריך לתשומת לבי .נושא הזאבים הוא רחב ואני ממש חוקרת אותו מכיוונים שונים ובדרכי הביטוי שלי http://www.facebook.com/media/set/?set=a.1898473105591.248709.1354537768&l=52504043ce&type=1

    השבמחק
  5. הלינק של האלבום לא יוצא כך שאפשר לשלוף אותו, אבל אפשר למצוא אותו בין אלבומי התתמונות שלי בפייסבוק

    השבמחק
  6. הי, אטלס
    מודה שעדיין לא קראתי את הספר...
    כמי שלמדה פילוסופיה ומדעי המדינה אוכל להגיד שההקדמה שלך מדוייקת בתמצית שלה... משפט מתמצת למדי על כל אידיאולוג... (?)... הקדמה, שמסקרנת לגמרי, כי אני אוהבת רומנים היסטוריים...
    ולא איכזבת אותי - בהמשך פרטת על החיזיון של ג'ון והקשר שלה להקדמה ...

    רק שאלה אחת קטנה: מה זה "מחיר מציאה" לספר הנ"ל?

    :)
    מירב

    השבמחק
  7. ראשית תודה למיקי, על הקישורים לציורי הזאבים שלה.
    אין ספק שבעיתות מצוקה שבים הזאבים ותופסים את חזקתם במרחב העירוני, וכך גם העכברים ב׳דבר׳ של אלבר קאמי.

    תודה גם למירב על התגובה המפרגנת.
    ולגבי המחיר, 34 ש״ח זה מחיר מציאה? 

    השבמחק
  8. אהה... אז אם בענייני עכברים עסקינן, אתה מוזמן לקרוא את של עכברים ואנשים של סטיינבק - רומן מאלף!!!! מומלץ בחום וחובת קריאה בבתי הספר העל יסודיים!!!

    וכן, זה מחיר מציאה... אתה מוכר?

    השבמחק
  9. לא אני מוכר, מירב.
    בקרי בקישור שבפוסט. ע״ע מוכרים..
    אני קראתי את הספר באנגלית, ולא הוא לא למכירה ;)

    השבמחק
  10. אכן הופתעתי שאתה מוכר ספר שקראת ואהבת ובמיוחד אם זה מקיואן... :)
    אבדוק את הנושא...

    וכשיזדמן לך, קרא את הספר שהזכרתי....

    השבמחק