יום שבת, 22 בספטמבר 2018

כמה מחשבות על צילום


כמה מחשבות על צילום בעקבות קריאה בספרו של רולאן בארת, Camera Lucida (בעברית ראה אור תחת הכותרת, מחשבות על הצילום, בהוצאת כתר.) 



מה מספרת התמונה הזו? שני פסי רכבת, כמעט מאונכים, שמובילים לשער. שער למקום אחר.

הפתח. במרכז התמונה. כמו פה פעור שבולע את כל מה שנכנס אליו. פסי הרכבת הם השינים, או הלשון המשוננת.

מה לוחש הפה הזה? האם את ההפך מדבריה המפורסמים של פסל החירות?

Give me your tired, your poor,
Your huddled masses yearning to breathe free


לאן מובילים פסי הרכבת? מדוע אין רכבת בתמונה? 

זו הכניסה. אחת הכניסות למקום. מקום ללא שם. מקום שמוביל לשומקום. המקום ממנו שבו הרכבות ריקות.

זהו הפתח לפלאנטה אחרת (ק. צטניק.) למטרופולין המוות (אוֹטוֹ דֹּב קוּלְקָה.) 

***

מדוע קודרים השמיים ממעל? מדוע צולמה התמונה בשחור-לבן?

האם לגרסה שצולמה בצבע תהיה אותה השפעה?

***

כמה גרסאות של תמונה זו קיימות? האם השפעתן זהה או שחלקן העתקים בלבד?

מהו המקור? ראיתי את התמונה הזו כ״כ הרבה פעמים בחיי אך אין לי שום זיכרון של פעם ראשונה.

***

איך אני ניגש לתמונה הזו? כיצד אני מנסה להבין אותה?

מה היא מעוררת בי? האם זו אמפתיה, סוג של משיכה? או שמא סלידה, רתיעה. מנגנוני המגננה מתעוררים מיד. אני דרוך ומוכן להביע את מחאתי. 

מה מספרת התמונה הזו? מה היא תספר למישהו שמעולם לא ראה אותה. מישהו מפלאנטה אחרת.

***

מתי היתה הפעם הראשונה שסיפרו לי על השואה? האם כל הנראטיב הזה, על אלפי הסתעפויותיו, הוא בכלל תוצר של זיכרון? או שמא הוא בכלל טבוע בנו? מוטבע בנו, מינקות. 

אם אראה אותה לבני בן השמונה, שלא שמע דבר על אושוויץ או על מאורעות השואה מימיו, מה יגיד עליה?

***

זהו מקום נטוש. עיר רפאים. מקום שהיה פעם משהו אחר. ששימש לדברים אחרים. ולמה הוא משמש היום? מעבר להיותו מקום של זיכרון. מקום שהפך לחלק מההיסטוריה אך הוא בה-בעת מעל לזמן.

הוא שייך ולא שייך. 

יום שבת, 14 באפריל 2018

כמה מחשבות על הגירה


1.1 ‏שעה שצה״ל העמיד יחידת צלפים על הגבעות הסמוכות לגדר ההפרדה בין מדינת ישראל ופלאנטת עזה, ועדה שמינה שר החינוך נפטלי בנט זיהתה ‏הזדמנות אסטרטגית: ‏רחבי העולם חיים היום כשישים מיליון איש עם זיקה כזו או אחרת למדינת ישראל. את חלקם ניתן לגייר, גורסים חברי הועדה.

2.1 בבריטניה מציינים השבוע יובל לנאומו של חבר מפלגת השמרנים, אנוך פאוול, שנשא ב-1968 את נאום "נהרות הדם", שבו הזהיר כי בהתירה הגירת-יתר, הממלכה המאוחדת "בונה לעצמה מדורת שריפת גופות" (דבריו קטעו קריירה שנראתה מבטיחה עד אז). 

2.2 חמש שנים אח״כ, ב-1973, פרסם הסופר הצרפתי ז'אן ראספאי את מחנה הקדושים, נובלה שתיארה כיצד אירופה נופלת בפני גלי הגירה מאסיביים ובלתי מבוקרים מתת היבשת ההודית. 

2.3 כניעה, הרומן האחרון של הסופר הצרפתי מישל וולבק מנציח במידה רבה את קו המחשבה הזה.

3.1 בקובץ המאמרים מוצא האחרים (The Origin of Othersשראה אור בסוף 2017, בוחנת הסופרת וזוכת פרס נובל לספרות טוני מוריסון, כיצד תרבות ההמונים, הספרות והשפה היומיומית ממדרים באופן סיסטמתי את השונה, את האחר ומקבעים את התפישה הרווחת לגביו כמטרד, מזיק, עול כלכלי וסכנה חברתית ותרבותית. 

4.1 הסופר הניגרי-אמריקאי טג׳ו קול בהרצאה שנשא בסופ״ש שעבר בברלין: ׳‏כל עוד הזר, השונה, האחר יוצג בתקשורת, בטלוויזיה ובקולנוע כיצור חסר רגישות, על גבול הלא האנושי, מטרד שניתן וכדאי להיפטר ממנו בקלות, ‏שיח הפחד והשנאה סביב שאלת המהגרים לא יאבד מתקיפותו.׳ 

4.2 ראו גם ׳רצח אקראי

5.1 בראיון לעיתון הצרפתי לה-מונד, ההיסטוריון וארכיאולוג דומיניק גרסיה׳במידה רבה, הנראטיב סביב מושג האומה והבנייתן של קהילות מדומיינות מנוגד לטבע האנושי לנוע ולנוד. גלי ההגירה ההמוניים שאנו עדים להם היום אינם ייחודיים לתקופתנו.׳
6.1 ׳כל בני-האדם מגלים במהלך חייהם שהאושר המושלם אינו בגדר האפשר: ואולם מעטים מהרהרים שגם ההפך נכון. אדם אינו יכול להיות אומלל בתכלית. מה שמונע את הגשמת שני המצבים הקיצוניים טבעו אחד: קיומנו האנושי סותר את האין סופיות. לעולם אין אנו יודעים מה צופן לנו העתיד - בשעת שפל יש בלבנו תקווה, ובעת אושר קיים גם החשש מפני המחר.׳
פרימו לוי, הזהו אדם

יום ראשון, 18 בפברואר 2018

מילון הקלישאות, גוסטב פלובר


חוץ ממרסל פרוסט, שהיה גאון על אף שהיה טרחן לא קטן
גוסטב פלובר הוא ככל הנראה אחד הסופרים הצרפתים 
המעניינים ביותר של המאה התשע-עשרה. בספריו הוא איתגר לא מעט מהנורמות שרווחו בחברה הצרפתית בת זמנו, חברה שהיתה בתקופת חייו בעיצומו של מעבר בין מלוכה למשטר רפובליקאי, דרך הקיסרות של נאפוליאון וחזרה למלוכה. 

על-אף שהיה קורא אובססיבי, פלובר פעם כתב: "איזה מלומד יכולתי להיות אילו הכרתי רק חמישה או שישה ספרים." למרות זאת הוא קרא למעלה מאלף וחמש-מאות ספרים במהלך כתיבת הרומן האחרון שלו, בובאר ופקושה. 

הוא השקיע בכתיבת הספר, ששקל להוסיף לו את תת-הכותרת, אנציקלופדיה של הטיפשות האנושית, חמש השנים אך מת לפני שסיים את כתיבתו. 
החיים קצרים מידי ופרוסט ארוך מידי, אמר פעם הסופר הצרפתי וזוכה פרס הנובל אנטול פראנסאז לרווחת קוראי הבלוג הזה שזמנם קצוב, הבאתי כאן מבחר מושגים ממילון הקלישאות של פלובר, לראשונה בתרגום לעברית.

המילון פורסם ב-1911, כשלושים שנים לאחר מותו של פלובר, אולם ערכי המילון, כמה מאות במספר, נכתבו בעשור האחרון לחייו של פלובר, וככל הנראה היו אמורים להתפרסם כחלק מהרומן בובאר ופקושה, שהיה כאמור היצירה האחרונה שפלובר כתב.

פלובר משתעשע פה בליהטוט עם מבחר מהקלישאות שרווחו בחברה הצרפתית בת זמנו. במקום להתנגח בהן, הוא מאשר את כל הרעיונות השכיחים שרווחו בתקשורת הכתובה בימיו, ותוך-כדי-כך חושף את אווילותן.

קריאה נעימה!



אָבְּסִינְתְ: רעל מסוכן במיוחד: כוס אחת ואתה מת. עיתונאים שותים ממנו כשהם כותבים את המאמרים שלהם. הרג יותר חיילים צרפתים מהבדואים.

אֶגוֹאִיזְם: התלוננו על האגואיזם של אחרים אך אל תבחינו בזה שלכם.

אֲגַם: דאגו שתמיד תהיה אישה בקִרְבָתכם כשאתם צועדים על שפת האגם.

אוֹפְּטִימִיסְט: שווה-ערך לאידיוט.

אוֹרְיֶנְטָלִיסְט: אדם שטייל הרבה.

איטליה: חובה לבקר בה מייד אחרי החתונה. מאכזבת למדי, שכן איננה יפה כמו שאומרים.

איטלקים: כולם מוזיקאים. כולם בוגדניים.

אִימְפֶּרְיָאלִיסְטים: כולם אנשים הגונים, מנומסים, שלווים, מיוחסים.

אִינְקְוִיזִיצְיָה: מייחסים לה כמות מוגזמת של פשעים.

אֱלֹהִים: וולטר בעצמו אמר: ״אילו אלוהים לא היו קיים, צריך היה להמציאו.״

אַלְכּוֹהוֹלמקור כל המחלות המודרניות. (ראה, אבסינט וטבאק.)

אָמָּנוּתמובילה לאישפוזלא מועילה לכלוםכי ניתן להחליפה בקלות במכונות שמביאות תוצאות טובות יותר

אמנים: כולם בדחנים. התמקדו באדישות שלהם. התפלאו שהם לבושים כמו כולם. מרוויחים סכומים הזויים, אך מבזבזים הכל ללא הבחנה. מוזמנים לארוחות-ערב במסעדות לעיתים קרובות. אישה אמנית איננה אלא יצאנית. אי-אפשר לכנות את מה שהם עושים עבודה.

אנגליםכולם עשירים.

אֶצְבַּע: אצבע האל בוחשת בכל.

אִפּוּק: דבר בלתי-אפשרי.

אֲצֻלָּה: כולם בזים לה וכולם מקנאים בה.

ארכיטקטים: כולם אידיוטיםתמיד שוכחים להוסיף מדרגות לתכנון הבניין.

ארנב: ישן עם עינים פקוחות.

אשליות: עשו רושם שיש לכם אשליות רבות, אך התלוננו על-כך שכולן אבדו לכם.

אשֶׁר: כשמדברים על אדם מְאֻשָּׁר: ״הוא נולד עם כתר על הראש״. אף אחד לא יודע מה זה אומר, לא כל שכן בן שיחתך.








בּוּרְסָהמד-חום לדעה הציבורית

בטהובןהימנעו מלבטא את שמו ביטובן. צאו מגדרכם כשמנגנים את יצירותיו.

בטלןכל הפריזאים בטלניםעל-אף שתשעה מכל עשרה פריזאים מגיעים מהפרובינציהאף-אחד לא עובד בפריס.

בֵּיצָה: נקודת-מוצא לתאוריה פילוסופית על מוצאם של בעלי-החיים.

בִּירָהאסורה לשתיה, גורמת לגודש בדרכי הנשימה.

בנקאיםכולם עשירים. ערבים, זאבים, טורפים.


בעלי-נכסים: בני האנוש נחלקים לשתי מעמדות: בעלי הנכסים והדיירים.

ברוקרים: כולם גנבים.

בריאות: יותר מידי בריאות גורמת למחלות. 

בְּרָכוֹת: תמיד כנות, נלהבות, לבביות, וכד׳.









גבינה: צטטו את האימרה של בריה סאווארן: ״קינוח ללא גבינה זה כמו אישה יפת-מראה שחסרה לה עין.״

גוף: אילו ידענו איך פועל גופנו, לא היינו מעזים לעשות תנועה אחת.


גִּזְרָה: גזרה יפה היא הפַּסְפּוֹרְט הבטוח ביותר.

גירושין: אילו נפוליאון לא היה מתגרש, הוא היה עדיין יושב על כס השלטון.

ג׳ירפה: מילה מנומסת כדי לא לקרוא לאישה נָאקָה.

ג׳נטלמן: כבר אין כאלה.

גנרל: תמיד מְכֻבָּד. לעיתים-קרובות חוֹרֵג מתפקידו, ומנסה לשמש כשגריר, יועץ מקומי או ראש ממשלה. 

גַּרְדּוֹם: הזדמנות לבטא כמה מילים רָהוּטות לפני המוות.

גֶּרִילָה: גורם יותר נזק לאויב מאשר צבא רגיל.

גרמניה: תמיד מלווה במילים: בלונדינית, חולמנית. אך איזה סדר צבאי יש להם!









דאגֵרוֹטִיפּ: יחליף את הציור (ראה צילום.)

דֶּגֶל הלאום: מראהו מפעים את הלב.

דִּיוָה: כל הזמרות מכונות דיוות. 

דִּילֶטַנְט: אדם עשיר, מנוי לאופרה.


דיפלומה: סימן להתמחות במדעים. לא מוכיחה כלום.

דיפלומטיה: קריירה יפה אך למודת קשיים ותעלומות. מתאימה רק לאצילים. מקצוע בעל חשיבות עלומה, אך גבוהה יותר ממסחר. דיפלומט יהיה תמיד חד ומתוחכם.


דִּמְיוֹן: תמיד בריא. מעורר חשד. אם אין לך דמיון, בוז לדמיונם של אחרים. כדי לכתוב רומנים, צריך רק קצת דימיון.

דִּקְדּוּק: למדו את ילדיכם מגיל צעיר שדקדוק הוא דבר פשוט וברור.

דקדקנים: כולם פֶּדַנְטים. 
דַּקָּהאיש איננו מבין כמה דקה היא ארוכה.


דרוויןזה שאמר שאנו צאצאי הקופים

דת: אחת מיסודות החברה. חיונית לבני המעמדות הנמוכים, אך לא יותר מידי. אימרו בלהט: ״דת אבותינו.״










הוצאות להורג: התלוננו על-כך שנשים נוכחות בהן.

הורים: תמיד מעצבנים. הסתירו את אלה מביניהם שאינם עשירים.

הִיסְטֶרְיָה: לבלבל עם נימפומניה

הכרת-תודה: אין צורך להביעה.

הלוויה: אמרו על המנוח: ״ולחשוב שסעדנו יחדיו רק לפני שמונה ימים!״ מכונה קבורה כשמדובר בגנרל, טמינה כשמדובר בפילוסוף. 

הפסקה (בהצגה): תמיד ארוכה מידי.

הריסות: מעוררות את הדימיון ומעניקות לנוף מימד פיוטי.


הַרְמוֹן: השוו בין תרנגול במחיצת תרנגולותיו וסולטן בהרמונו. חלומם של כל הסטודנטים.


הֶרְנְיָה: כולם סובלים ממנה בלי להיות מודעים לכך.


השגחה-עליונה: מה היינו עושים בלעדיה?

השכלה: לבוז לה כאילו היתה סימן לצַרות אֹפֶק.

הַשְׁעָרָה: לעיתים קרובות מסוכנת, תמיד נועזת.

התאבדות: סימן לפחדנות.

הִתְעַמְּלוּת: אי-אפשר להגזים בחשיבותה. מעייפת את הילדים.

הִתְעַנְּגוּת: מילה מְגֻנָּה.








ואלס: התנגדו לו בתוקף. ריקוד פתייני וטָמֵא שמתאים לנשים זקנות בלבד.

וַגְנֵר: למשמע שמו, הגיבו בגיחוך, והתלוצצו על מוזיקת העתיד. 









זייפנים: תמיד פועלים תחת האדמה.

זִמָּה: כל המילֹים המדעיות שמקורן ביוונית או בלטינית מכילות איזשהו רמז לזִמָּה.

זְמַן: נושא תמידי לשיחה. מקור אוניברסלי למחלות. תמיד להתאונן עליו.

זָקֵן: כשמדברים על הצפות, על סערות, וכולי., זקני העם אף-פעם לא זוכרים שנתקלו במקרה חָמוּר כזה.

זָקָןסימן לכוחזקן ארוך מידי גורם לנשירת השיערמָגֵן על העניבה מפני כתמים

זְרוֹעַצריך זרוע מברזל כדי להגן על צרפת








חדשנות: תמיד מסוכנת.

חובות: דירשו מאחרים לבצע את חובותיהם, על מנת להשתחרר מהם. חובות יש לאחרים כלפינו, אך לא לנו כלפיהם.


חו״ל: התלהבות מכל מה שמגיע מחו״ל היא סימן לליברליות. סלידה מכל מה שאיננו צרפתי, סימן לפטריוטיות.

חוֹלֶה: כדי לשפר את הרגשתו של אדם חולה, התלוצצו על  פגיעותו והתייחסו בביטול לסבלו.

(ה)חוק: איש אינו יודע מה זה.

חיותהואילו יכלו החיות לדברחלקן יותר חכמות מבני האדם

חינוך: עשו רושם שזכיתם לחינוך רב. בני המעמדות הנמוכים אינם זקוקים  לחינוך כדי להרוויח את לחמם.

חָלָב: ממִיס צדפות. מושך נחשים. מלבין את העור; נשות פריס רוחצות בחלב כל בוקר.


חליפת-מכתבים: ז׳אנר ספרותי שמיועד אך ורק לנשים.

חֹםתמיד בלתי-נסבל. מוטב לא לשתות כשחם


חֲצוֹת: קצה גבול האושר וההנאות המהוגנות; כל מה שנעשה אחר-כך אינו מוּסָרִי.

חֶרֶב: הצרפתים רוצים שיגינו עליהם בעזרת החֶרֶב.

חַרְדָּל: חרדל טוב יש רק בדיז׳ון. מזיק לקיבה.

חֵרוּתהו חֵרוּתאילו פשעים מבצעים בשמך! כל אלו שביצענו-אנו היו הכרחיים. החֵרוּת איננה רישיון לעשות כל-דבר (אימרה של שמרנים.)

חֹרֶףתמיד יוצא-דופן (ראה גם, קיץ.) בריא יותר משאר העונות.


חשבון: תמיד גבוה מידי.

חתוליצור בוגדניטיגריס מְבֻיָּתגזרו להם את הציפורניים כדי שלא יחלו במחלת הוֶרְטִיגוֹ









טֶבַע: כמה שהטבע יפה! אמרו כל עת שאתם מבקרים בכפר.

טעם: כל מה שפשוט הוא בטעם טוב. אישה שמתנצלת על הופעתה הםשוטה היא אישה בעלת טעם טוב.







יהודי: בן-ישראל. כל היהודים סוחרים במשקפיים.

יונה: לאכול רק עם אפונים.




יוצא-מן-הכלל: אימרו שהוא מאשר את הכלל. אל תטרחו להסביר למה.

יין: נושא לשיחה בין האנשים. היין הטוב ביותר מגיע מבורדו, והרופאים ממליצים עליו בחום. ככל שהוא טבעי יותר, כן הוא גרוע יותר. 

ילדים: התייחסו אליהם בחמימות כשיש אנשים אחרים בסביבה.

ים: חסר גבולות. משקף את האינסוף. מעורר מחשבות גדולות. בחוף הים הצטיידו תמיד במשקפת. הביטו בים ואימרו: ״כמה מים! כמה מים!״



יפה: כל מה שטוב הוא גם יפה. ׳זה ממש יפה!׳ זה שיא ההערכה.

יָרֵחַ: משרה מלנכוליה. האם ייתכן שחיים עליו בני-אדם?








כְּאֵב: יש לו תמיד תוצאה חיובית. כאב אמיתי ניתן תמיד להכיל.

כָּבוֹד: כשמדברים על כבוד, השתמשו בציטוט: הכבוד הוא אי תלול וחסר גבולות; מרגע שעזבת אותו, לא תוכל לשוב עליו. דאגו תמיד לכבוד שלכם אך לא לזה של אחרים.

כּוּשִׁי: דברו כמו כושים אם אתם רוצים שזרים יבינו אתכם, לא משנה מאיפה באו. ניתן להשתמש בשפה זו גם בהודעות טלגרף.

כושים: מפליא שהרוק שלהם לָבָן ושהם מדברים צרפתית.

כושיות: חמות יותר מהלבנות (ראו גם, חומות ובלונדיניות.)

כירורגים: אכזריםיש לכנותם קצבים

כיתת יורים: עדיפה על הגיליוטינה. מאושרים אלו שזכו לכבוד שכזה.

כלב: נוצר אך ורק כדי להציל את חיי בעליו. הכלב הוא חברו של האדם.

כפפות: משוות מראה מהוגן.

כמרים: צריך לסרס את כולם. שוכבים עם עוזרות-הבית שלהם ומביאים עימן ילדים שהם מכנים אחיינים. מילא, יש כמה טובים ביניהם.

כְּפָר: אנשי הכפר טובים מאנשי העיר: קנאו במזלם. בכפר הכל מותר; בגדים תחתונים, פארסות, וכיוצא בזה.


כרית: אסורה לשימוש, גורמת לגִּבֶּנֶת.

כֶּרֶס: אימרו בֶּטֶן כשיש נשים בסביבה.

כתב-חרטומים: שפתם העתיקה של המצרים. הומצאה ע״י הנזירים, כדי להסתיר את סודותיהם הנפשעים. מפליא שיש אנשים שמבינים אותם! אולי מדובר בכלל  בבדיחה?

כְּתִיבָה: כתב-יד יפה פותח דלתות רבות בחיים. בלתי-קריא: סימן לעיסוק במדעים. לדוגמא: מרשמים של רופאים.

כֻּתְנָה: שימושית בעיקר לאזניים.



לה-פונטן: התעקשו שמעולם לא קראתם את מעשיותיו. כנוהו בחורצ׳יק, כותב מעשיות נצחי. 

לורד: אנגלי עשיר.

לֶחֶם: איש אינו יודע אילו דברים נוראים שמים בתוכו.

לחשוב: עניין מכאיב; לעיתים קרובות הדברים שגורמים לנו לחשוב הם זניחים. 


לטינית: שפתו הטבעית של האדם. מקלקלת את הכתיבה. שימושית אך רק כדי לקרוא את הכיתובים על מזרקות ציבוריות. חישדו בציטוטים בלטינית: הם תמיד מסתירים משהו לא מהוגן.








מאסטרו: מילה באיטלקית שמשמעותה, פסנתרן.

מִדְבָּרמשם באים התמרים

מַדָּע: מעט מדע מרחיק מהדת והרבה משיב חזרה אליה.

מהגרים: מתפרנסים מלימוד שיעורי גיטרה ומהוֹנָאָה.

מודפס: האמינו לכל מה שמודפס. לראות את שימך מודפס! יש אנשים שמבצעים פשעים רק כדי שזה יקרה להם.

מוזיקאי: ייעודו של מוזיקאי אמיתי איננו להלחין מנגינותאו לנגן בכלי נגינהאלא לבוז לוירטואוזים

מוזיקה: מעוררת מחשבות רבות. מעדנת את ההליכות. לדוגמא: הִמְנוֹן ה המרסֵיֶיז.
מונופול: התנגדו לו בכל תוקף.

מָחוֹךְ: מונע ילודה.


מחלת-ים: כדי לא לחלות בה, מספיק לחשוב על משהו אחר.

מטאפורות: יש יותר מידי מהן.

מטריאליזם: הקפידו להגות ולהדגיש כל הֲבָרָה באימה.


מילון: אמרו עליו: ״הוא שימושי רק לנִבְעָרים.״ להתשמש במילון בחרוזים? מֵבִישׁ!

מִיסְיוֹנֶרים: כולם נאכלים או נצלבים.

מְכִירָה: למכור ולקנות, זו מהות החיים.

מֶלוֹן: נושא חביב לשיחה סביב השולחן. האם זה יֶרֶק? האם זה פרי? האנגלים אוכלים אותו כקינוח, זה מעורר תהייה.

מלונותטובים רק בשוויץ.

מלחמה: התנגדו לה בתקיפות.

מְלֻמָּדים: לעגו להם. כדי להיות מלומד, צריך רק זיכרון טוב ומעט עבודה.

ממציאים: כולם גומרים בבית-משוגעים. מישהו אחר מרוויח מהתגלית שלהם, זה לא פייר.

מנקותכולן גרועותאי-אפשר למצוא מנקה טובה!

מְסִירוּת: התלוננו על כך שהיא חסרה אצל אחרים. ״בעניין זה אנו נחותים מהכלבים!״

מִסְעָדָה: הקפידו להזמין מנות שלא הייתם אוכלים בבית. במקרה של מבוכה, הזמינו את המנות ששכניכם לשולחן הזמינו.

מַסְרֵקגורם לנשירת שיער.

מְעָרות: מקום משכנם של הגנבים. תמיד מלאות בנחשים.

מפלצות: כבר לא נתקלים בהן.

מְקוֹרִי: גחכו על כל מה שמקורי, שנאו אותו, והשמידו אותו, אם יזדמן לכם.


מַקְיַאוֶולִי: כנוהו נָבַל, אפילו אם לא קראתם את כתביו.

מקרוני: אכלו אותו בידיים, כמו האיטלקים.

מַרְטִירים: כל הנוצרים הראשונים היו מַרְטִירים.

מִשְׁטָרָה: תמיד טועה.


מִשְׂרָדתמיד עובר מאב לבן.

מַתָּנָהערכה לא קובע את מכירהומחירה לא קובע את ערכההמתנה איננה חשובהמה שחשוב זו הכוונה.

מִתְנַקֵּשׁתמיד פחדןאפילו אם הוא עשוי ללא חטא ונועז. אָשֵׁם פחות ממֵצִית.








נאולוגיזם: סופה של השפה הצרפתית.

נוֹחוּת: המצאה של הזמנים המודרניים.

נחשכולם ארסיים.

נֶכֶס: אחד מיסודות החברה. קדוש יותר מהדת.

נעורים: כמה שהם יפים! צטטו את השיר האיטלקי הבא, גם אם אינכם מבינים מילה ממנו: O Primavera! Gioventù dell'anno! O Gioventù! Primavera della vita! (הו, אביב! נעורי השנה! הו נעורים! אביב החיים!)


נער: תמיד פרחח. זה תמיד כך. התפלאו אם זה לא כך.

נערה: בטאו את המילה בזהירות. כל הנערות חיוורות, כחושות וזכות. מינעו מהן גישה לספרים, ביקורים במוזיאונים, בתיאטרון או בז׳רדן דה פלאנט, ליד כלובי הקופים.

(ה)נצרותשיחררה את כל העבדים.

נְקֵבָה: השתמשו במילה אך-ורק כשאתם מדברים על חיות. בניגוד למין האנושי, בעולם החי הנקבות יפות פחות מהזכרים. לדוגמא: פסיון, תרנגול, אריה, וכד׳

נשיקה: אמרו לישוק, הגון יותר. גניבות מתוקות. נערה מנשקים על המצח, אמא על הלחי, לאישה יפה נושקים על ידה, לילד על צווארו, למאהבת על שפתיה.








סָגוּר: תמיד הרמטית.

(ה)סֵדֶר: אילו פשעים מבצעים בשמך(ראה גם, חירות).

סִיּוּטמגיע מהקיבה.

סִיפִילִיסכולםפחות או יותרחולים בסיפיליס

סטודנט: כולם לובשים ברט אדום, מכנסי פרשים, מעשנים מקטרת ברחוב ולא לומדים.

סלבריטאיםהתעניינו בכל-פרט קטן מחייהםכדי להטיל בהם דופי.

סֵפֶר: לא משנה מאיזה סוג, תמיד ארוך מידי.

סִפְרוּת: עיסוק של בטלנים.

סנונית: כנו אותן מבשרות בוא האביב. מאחר ואיש אינו יודע מאין הן באות, אימרו שהן מגיעות ״מחופים רחוקים״ (פואטי.)







עֻבָּר: כל איבר אָנָטוֹמִי שמשומר בכּהַל.

עברית: כל מה שאיננו מבינים.

עִדָּן (המהפיכות): תמיד נפתח מחדש כי כל ממשלה חדשה מבטיחה להביא לסיומו.

עיטור (של לגיון הכבוד): התבדחו עליו אך גם חימדו אותו לעצמכם. אם קיבלתם  אותו אמרו שלא ביקשתם אותו.

עיתונים: משחיתים את דעת הציבור. נושא לויכוח. כיתבו לעיתונאים כדי לספק להם רעיונות. התרגזו כשתראו שם זהה לשלכם.

עלה גפן: סמל לאונות מינית באמנות הפיסול.

עלי דפנה: מונעים שינה.

עניים: העזרה להם מכפרת על כל החטאים.

עָצָבים: אמרו שאלו העָצָבים כל פעם שאינכם מזהים את מקור המחלה; הסבר שישביע את דעת המאזין. 

עֲצִירוּת: כל אנשי העט סובלים מעצירות. משפיעה על הנטייה הפוליטית.



עקרונות: בלתי ניתנים לערעור; אי אפשר לדעת מה טיבם, או מה מספרם; ולמרות זאת, הם קדושים.







פּוֹעֵל: תמיד הגון, בתנאי שאיננו משתתף בהפגנות.

פושע: תמיד נועז.

פחד: נותן לך כנפיים.

פטריותלקנות אך ורק בשוק.

פיהוקיש לומר״סלח לי, אתה לא משעמם אותיזו הקיבה שלי.״

פילים: בעלי זיכרון יוצא מן הכלל, אוהבים מאוד את אור השמש.

פירמידהמֵיזָם מְיֻתָּר.

פָּנִיםרְאִי הנֶפֶשׁ. הרי שיש אנשים שנפשם מכוערת מאוד.

פסי-רכבתאילו היו לנפוליאוןהוא היה בלתי-מנוצחשבחו את המצאתם ואימרו״כן אדוניאני בעצמי הייתי הבוקר ב-X...; עליתי על הרכבת בשעה X...; נפגשתי שם עם מאן דהואוכיוצא-בזה., ובשעה x שבתי חזרה!״ 

פסנתר: חובה בכל סלון.

פְּעִילוּת: מגינה מכל המחלות: תמיד מומלץ לעשותה. 

פריס: הזונה הגדולה. גן עדן לנשים, גיהנום לסוסים.

פניקס: שם טוב לחברת-ביטוח נגד שריפות.







צבאמגן על החברה.

צדק: לעולם אל תדאגו לו.

ציפור: יחלו להיות ציפור, ואימרו בלחש:  ״כנפיים! כנפיים!״ מעיד על נֶפֶשׁ פיוטית.

צילום: יחליף את הציור (ראה דאגֵרוֹטִיפּ.)

צמחים: מרפאים את חלק הגוף האנושי לו הם דומים.

צנזורהשימושיתיש לומר.

צעידה: צעידה אחרי הארוחה מאיצה את העִכּוּל.







קוֹלוֹנְיות: דברו עליהן בעֶצֶב.

קונצרט: תחביב ראוי.

קור: בריא יותר מהחום.

קוראן: ספרו של מוחמד, עוסק אך ורק בנשים.  

קיבהמָקוֹר כל המחלות.

קידמה: תמיד לא מובנת וחפוזה מדי.

קיץ: תמיד יוצא-דופן (ראה גם, חורף.)

קלרינט: הנגינה בו גורמת לעיוורון. לראיה: כל העיוורים מנגנים בקלרינט.

קפהמְעוֹרֵראיכותי רק אם הגיע מלה-הברה שבדרום צרפתבארוחה רשמית יש לשתות בעמידהבעדיפות ללא סוכרעושה רושם שחיית במזרח

קרבתמיד עקוב מדם. בקרב יש תמיד שני מנצחיםהמביס והמוּבָס

קָשֶׁה (שם תואר): תמיד ״כמו אֶבֶן


קשירה (בשלשלאות): קושרים בשלשלאות כלבים ותשוקות אסורות.

קתוליותהשפיעה לטובה על האמנויות.








רוֹבֶה: כדאי להחזיק רובה בכפר.

רווקיםכולם אגואיסטים ונהנתנים. צריך לאסור את כולם. צפויה להם  זיקנה אומללה.

רומנים: משחיתים את ההמונים. פחות מוסריים כשהם מתפרסמים כסדרות בעיתונים, מאשר בכריכה. גלו סוֹבְלָנוּת רק לרומנים היסטוריים, כי הם מלמדים היסטוריה. ישנם רומנים שנכתבים באִזְמֵל, אחרים במחט.

רופאי-שינים: כולם שקרנים. משתמשים בצבת. קל להתבלבל בינם ובין האורטופדים. מתיימרים להיות כירורגים כפי שהאופטיקאים מתיימרים להיות  מהנדסים. 

רפואה: התייחסו אליה בביטול כשאתם בריאים.

רפובליקנים: לא כל הרפובליקנים גנבים, אך כל הגנבים רפובליקנים.







שאטובריאןמֻכָּר בעיקר בזכות הסטייק שנושא את שמו.

שאלה: לשאול זה להשיב. 

שאפתןבפרובינציהכל אדם שמרבה לדבר על עצמו״אינני שאפתן!״ משמע אגואיסט או חסר ביטחון.


שוטים: כל מי שלא חושב כמוך.

שח-מט: סמל לטקטיקה צבאית. כל המצביאים הגדולים הצטיינו במשחק. רציני מידי בתור משחק, אך בָּטֵל בתור מדע.

שיחה: הימנעו מלדבר על דת או פוליטיקה.

שִׁיטָה: לא מועילה בכלום.

שִׁירָהלא שימושית בעליל: יצאה מהאופנה.

שירות: להחטיף לילדים על הראש; להכות חיות; לנזוף בעוזרת או במנקה; להעניש עבריינים - זה לעשות להם שירות טוב.



שמפניה: נשתית בכל ארוחה חגיגית. עשו רושם שאינכם סובלים אותה, כי ״זה לא יין.״  מעוררת התלהבות בקרב בני המעמדות הנמוכים. ברוסיה שותים יותר שמפניה מבצרפת. בזכות השמפניה נפוצו רעיונות צרפתים ברחבי אירופה. בתקופת העוצרות, לא עשו דבר חוץ מלשתות שמפניה. אך אל תאמרו ״שתינו שמפניה.״ אמרו ״לגמנו״ שמפניה. 


שַׁמְרָן: פוליטיקאי שמן. ״שמרן מוגבל! - כן אדוני, הגבולות שומרים עלינו.״

שֵׁנָהשֵׁנָה מְרֻבֶּה מְעַבָּה את הדם. 

שעון: טוב רק אם יוצר בז׳נבה. בסיפורי אגדות, כשדמות שולפת שעון הוא תמיד מתגלה כבָּצָל: בדיחה מוצלחת ״האם השעון שלך מדויק? - הוא מכוון את השמש.״ 

שָׂפָם: משווה לבעליו מראה צבאי.

שריפה: מחזה שאסור להחמיץ.

שרירים: תמיד מברזל.









תַּאֲוָה: מילה בה משתמשים הכמרים, כדי לתאר את תאוות הבשרים. 

תֵּבֵל: אמרו ארבע קצוות תבל, על אף שכדור הארץ עגול.

תנ״ךהספר העתיק בעולם.

תקופה (שלנו): בקרו אותה בתוקף. התלוננו על כך שאיננה פואטית. כנו אותה תקופת מעבר, דקדנטית.

תקציבאף-פעם לא מאוזן.

תרנגול: אדם רזה תמיד יאמר שתרנגול שמן לא יכול להיות טוב.

תזמורת: ראי פני החברה: כל-אחד מבצע את תפקידו ומעל לכולם יש מנצח אחד.