יום ראשון, 8 ביוני 2014

שלושה שהשאירו חותם


אלו מכם שקוראים בבלוג זה, באדיקות כזו או אחרת, הבחינו ווודאי שאינני מפבלש בו פוסטים כבשנים עברו. אל דאגה, לא התנזרתי מן הקריאה, אם כי נכון יהיה לומר שאינני קורא באותו קצב בו קראתי בעבר.. שעות נוספות בעבודה? יותר מידי דאגות? חובות משפחתיים? עול הימים? אולי כל אלו ועוד..

דברי החוכמה שאני מנסה מפעם לפעם להרביץ פה בקוראיי הידלדלו אם כן, אך בכל זאת מפעם לפעם אני משתדל להגיח עם איזו הברקה.

כמות לא מבוטלת של ספרים קראתי בשנה האחרונה.. בחלקם רפרפתי, אחרים נטשתי באמצע הדרך, מתי מעט קראתי עד הסוף.. שלושה מהם השאירו בכל זאת חותם, לא כזה של 'לפני ואחרי' אמנם.., אך מידי פעם בפעם אני מוצא את עצמי נזכר בהם, ותוהה על קנקנם. ובעולם של מולטימדיה ואינספור תמסורות מידע בכל שניה, אין לזלזל בעלילה שמותירה משקע..

באופן מעורר מחשבה, שלושת הספרים נמסרים בגוף ראשון, ע"י גבר בשנות השלושים או ארבעים לחייו, ושלושתם עוסקים, באופן ישיר או עקיף, ביחסי אבות-בנים/ות ובהתמודדות עם רוחות העבר.

הראשון, מטוסים זוהרים (Luminous Airplanes) מאת פול לפארג' (Paul Lafargeהוא רומן קצר המתרחש בחודש ספטמבר של שנת 2000, סמוך למשבר הבועה בעולם ההייטק האמריקאי, ונמסר ע"י גבר צעיר, בן שלושים בערך, העובד כמתכנת מחשבים בחברת סטארט-אפ בעמק הסיליקון שבקליפורניה.

בתחילת הרומן נודע למספר שסבו נפטר. הוא מחליט לשוב לתיבס, עיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק, בה חיו סבו וסבתו, ושם נהג להעביר חופשות קיץ רבות כנער, הרחק משתי אמהותיו (אביו מת לפני שנולד, וכתוצאה מכך גדל המספר עם אימו ואחותה, שתי אמניות אקצנטריות, בכרך של מנהטן).

החזרה לתיבס, שם מתרחשת רוב העלילת הרומן (חלקה בעבר, בנעוריו של המספר, וחלקה בהווה הנראטיבי,) כמוה כחזרה בזמן ועם התפתחות העלילה שנעה קדימה ואחורה בזמן, המספר מגלה עוד ועוד פרטים על זהותו של אביו ותוך כדי כך חושף גם פרטים על ילדותו, שהתאפיינה (איך לא..) בתלישות ובכהות רגשית. 

הרומן השני Caesarion (קיסר קטן, על שמו של בנם של יוליוס קיסר וקליאופטרה) נכתב במקור בהולנדית ע"י טומי וירינחה (Tommy Wieringa, רומן אחר פרי עטו, ג'ו ספידבוט, ראה אור בשנת 2010 בהוצאת מחברות לספרות) מסופר מנקודת מבטו של לודוויג, נגן פסנתר בבארים שבילדותו נועד לגדולה, אך משהו השתבש בדרך.. 

לודוויג המבוגר שב לעיירת החוף סאפולק שבמזרח אנגליה, שם בילה את רוב שנות ילדותו. הוא מנצל את השהות כדי להיפגש עם מספר דמויות מעברו, רוחות מן העבר, ולהתמודד עם המשקעים שנותרו לו מילדותו, ובעיקר מיחסיו המורכבים עם הוריו: אביו, אמן אוסטרי שנטש את לודוויג ואת אימו והפך במרוצת השנים לנוכח-נפקד בחיי השניים, ואימו, שחקנית פורנו הולנדית.


המסע בעקבות השניים הוא מסע חוצה ארצות ויבשות: לודוויג נוסע אחרי אימו ברחבי העולם ותוך כדי הוא למד על מעלליו של אביו, שבין הפרוייקטים המגלומניים שלו הוא מתכנן לגלח הר, אי שם במעבי הג'ונגל של דרום אמריקה.


הרומן השלישי, By Blood מאת אלן אולמן (Ellen Ullman) הוא רומן פסיכולוגי עם מימדים נואריים. זהו כאמור היחיד מהשלושה שנכתב ע"י אישה, אם כי גם הוא, כמו שני הרומנים שהוזכרו לעיל, נמסר מנקודת מבטו של גבר, מרצה בגיל העמידה שנכפה עליו לעזוב את האוניברסיטה בה הוא מלמד בשל תקרית שהיתה לו עם אחד מתלמידיו (לא נמסר מה בדיוק היה טיבה של התקרית..)

הוא עובר לגור בסן פרנסיסקו, אי שם בשנות השבעים של המאה העשרים, שם הוא שוכר משרד בבניין מוזנח, כדי להתאחד עם מחשבותיו ולעבוד על פרוייקט עלום.

זמן קצר אחרי שהוא מתחיל לעבוד על הפרוייקט שלו, נוכח המספר כי במשרד הסמוך מנהלת פסיכיאטרית בשם ד״ר שוסלר את מפגשיה עם הפציאנטים שלה. הוא נעשה רגיש במיוחד לאחת הפציינטיות, צעירה לסבית שאומצה בינקותה, המתארת לפסיכיאטרית את יחסיה המורכבים עם אביה ואימה המאמצים וכן את מאמציה לאתר את אימה ולאתר את מקורות זהותה.

המספר, שמצוטט לשיחותיהן של השתיים, מפתח אובססיה כלפי הפציינטית הצעירה, ומחליט לעזור לה בחיפושיה. הוא מנהל מחקר משלו, וכשהוא מוצא מספיק מידע, הוא מתחיל לשלוח לצעירה מסמכים שעשויים לסייע בידה. מן המסמכים האלו, לומדת הצעירה כי נולדה בגרמניה מיד לאחר מלחה״ע השניה לאימה יהודייה ששרדה את מחנות העבודה וההשמדה. הצעירה נוסעת לת״א כדי להתעמת עם אימה אך מפגש זה רק גורם לה ליותר בלבול ומבוכה.

המשורר הבריטי פיליפ לרקין שורר ב'שבחי' הוריו-מולידיו והרחיב על העֲקָרוּת הגלומה בעצם ההורות בשירו המפורסם, This Be The Verse. מן הספרים שהוזכרו לעיל נודפת אותה נימה של ייאוש מעצם המחשבה על היתכנות של יחסי בנים-הורים תקינים, ומההשפעה ההרסנית של יחסים מעורערים אלו על הזהות האינדיבידואלית.

לא אלאה אתכם בעוד פרטים.. אם הצלחתי לעורר בכם קצת עניין, עשיתי את שלי :)

2 comments:

  1. קשה לי לפחות להתעלם מהדמיון בין תיבס לתבי, העיר שאילה ברח אדיפוס מקללתו. וכמה חסרים התובנות שלך שמעבר לספרים. העם דורש עוד, ואם לא העם, אז אני

    השבמחק
  2. אטלס יקר
    כל כך שמחה אני לקרוא אותך, חבל מאוד שלא כשנים עברו..
    יופי של רשימה :)
    מירב

    השבמחק