יום חמישי, 15 באפריל 2010

Youth and young manhood



קשה לקרוא ספרים באנגלית בארץ.

אמנם יש כאן קהילה אנגלו-סאקסית די גדולה, אך רשתות הספרים הגדולות, סטימצי וצומת ספרים, מציאות למכירה בעיקר רבי מכר שטותיים או ספרים שכבר תורגמו לעברית (מדיניות תמוהה בפני עצמה).

ספר איכותי בשפת מקור נדיר למצוא שם.

בנימה זו, למעלה משנתיים לאחר שראתה אור האוטוביוגרפיה של מרק אוליבר אוורט, Things the grandchildren should know בארה"ב, אמרתי נואש מלחכות לבואה לארץ הקודש וביצעתי קנייה באתר Strand, חנות הספרים הניו-יורקית השוכנת בשדרת ברודווי פינת רחוב 12 מאז שנת 1928.

שלושה שבועות מאוחר יותר חיכה לי הספר, יחד עם שלושה כרכים נוספים שהתלוו לו במסעו הטראנס-אטלנטי, בחבילה בסניף הדואר המקומי.

אוורט, סולן להקת הEels, פירסם את האוטוביוגרפיה הזו בשנת 2007, כשמלאו לו ארבעים וארבע שנים, נקודת ציון מוקדמת יחסית לרטרוספקטיבה, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הטון הילדותי וההתנהלות הלא בטוחה מידי של אוורט בחייו, לפחות כפי שהוא מעיד על עצמו בספרו.

אולם כשמציבים את הנתונים האלה מול כל מה שהספיק אוורט לחוות במהלך חייו הקצרים, מבינים שאוטוביוגרפיה היא אולי לא רעיון כ"כ גרוע...

ניתן לחלק את האוטוביוגרפיה לשני חלקים: שנות נעוריו של אוורט, וחייו כאדם בוגר.

אוורט גדל במשפחה גרעינית לא מתפקדת למופת (שני הורים, בן ובת) בשנות השישים והשבעים בצפון ווירגיניה, הדרום הישן.

האוויר הכללית בבית ובבית הספר איננה מעודדת יצירתיות או הצלחה: אביו של אוורט, פיזיקאי בשירות הCIA, לא טורח לתקשר עם ילדיו; אימו נוכחת-נפקדת, מה שמותיר את אוורט ואחותו, ליז, לגדל את עצמם..

התוצאה: התנסויות עם סמים בגיל צעיר מאוד, חוסר ביטחון עצמי משווע והרבה, הרבה מחשבות על מוות ומשיכה בלתי מוסברת ל'בחורות קאמיקאזה', כאלה שלא מסתפקות ביצר הרס עצמי מפותח. הן מתעקשות גם לרסק את המטוסים שלהן עליך..

עם זאת, על אף שחייו דל אוורט רצופים לא מעט אירועים טראגיים (הוא גילה את אביו מת כשהיה בן שמונה עשרה; אחותו שסבלה שנים מסכיזופרניה התאבדה כשהיה בן 33 ושנתיים לאחר מכן אימו מתה מסרטן הריאות כתוצאה מעישון פאסיבי) הטון הכללי המאפיין את הספר הוא אופטימי, מהול בבדיחות-דעת:

It wasn't all bad. [...] there was a bright side, even to this. For me the bright side was knowing that i was going to learn things from all this, and also just the fact that i could b inspired and could do something positive with all of it, and have something to focus on. I could make something from all this

או במקום אחר:

All of the people dying around me were making me keenly aware of how fleeting life on Earth was, and it magnified what was important in the bigger picture. I might as well try to make something good and lasting while i'm here, i thought. I gotta try

אוורט מצליח לחמוק מן המציאות המשתקת של החיים בעיירה קטנה ובורח ללוס אנג'לס, ומנסה לבנות לו קריירה מוזיקלית.

ההצלחה לא ממהרת לבוא.

בכל מקום אוורט מתוייג במהירות כ'בעייתי', הן בשנותיו בתיכון המקומי, והן בתחילת הקריירה המוזיקלית שלו.

לבסוף מישהו נותן לו צ'אנס, ואוורט מצליח לפרוץ:

I was a clueless kid who left his mom's house in Virginia to see if he could do something with his music on the opposite side of the country, with absolutely no idea what the possibilities were, or what i was getting into. And something was happening. I was now able to be one of those rare, lucky people who gets to do what they want and have to do -and get paid for it, even

הנימה הכללית בספר, כאמור, אופטימית מאוד. למרות כל החולי והקושי שסובבים אותו, אוורט מתעקש תמיד לראות את הצד הטוב שבדברים. זה מה שמציל אותו, וזה מה שגם הופך את הספר לקריאה מהנה, יחד עם הטון האנושי והרגיש שבו הוא כתוב.

לסיום, כותרת הספר עלולה להטעות. לאוורט אין עדיין נכדים, או אף ילדים. כיתוב על גב הספר מאשר שהוא גר עם כלבו, בובי ג'וניור, בלוס-פליז, קליפורניה.

2 comments:

  1. נהניתי לקרוא בפעם הראשונה והרגשתי צורך לקרוא שנית. כתוב נפלא.

    השבמחק
  2. תודה אנונימי. זה ספר נפלא. מינורי ואנושי בדיוק כמו השירים של מארק אוליבר אוורט..

    השבמחק