יום ראשון, 26 ביוני 2011

בחיל וברעדה

לכל חובב ספרים (המונח הלועזי ביבליופיל נשמע טוב יותר, אבל מאיזה רגע רשאי אדם לקרוא לעצמו ביבליופיל, תמהני?) הרגלי קריאה משונים וייחודיים (טוב נו, אולי לא כ"כ ייחודיים.. אבל כ"א רוצה להרגיש קצת ייחודי, לא?)


בחרתי פה כמה מתכונות-הקריאה שלי, כדי להמחיש איזו נקודה:


על חיבתי (בתקופה זו של חיי, לפחות) לספרים קצרים (עד 200 עמודים מתקבלים בברכה) סיפרתי כבר בפוסט 'חושפני' שכתבתי בסוף השנה שעברה.


על כך שבספרייתי יש מעט מאוד ספרים שנכתבו ע"י נשים (מבחירה או לא, לא אדע) כתבתי במקום אחר.


על כך שאיני מסוגל להביא את עצמי לקרוא שנית ספר שכבר קראתי במלואו אני מודיע פה קבל עם ועדה (למעשה, היער של קלרה, שקראתי לאחרונה, היה הספר הראשון מזה זמן רב מאוד שעלה בדעתי שעליי לקרוא שוב. מעניין כמה זמן תחזיק המחשבה הזו..)


על כך שיש בספרייתי ספרים רבים שעוד לא קראתי אין צורך להכריז. כל חובב ספרים ניחן בכישרון זה: לקנות ולאסוף ספרים רבים מידי, שהקריאה פשוט אינה יכולה להכיל.



נוסיף על כך שכמעט שאיני קורא יותר מספר פֶּר סופר (למעשה, הסופרים היחידים שאני קורא ב'אדיקות' - יותר משני ספרים פֶּר סופר, נניח -  הם איאן מקיואן, שמאז ספרו כפרה קראתי כל מה שכתב, וסול בלו, שלצערי נדם אחרי שפרסם את רוולסטיין.)


***


בשנה האחרונה התוודעתי בעיקר לסופרים חדשים, שלא קראתי עד כה: סס נוטבום, קייט שופן, תיירי ג'ונקה, ג'ני ארפנבק, מרלן האוסהופר - כולם שמות שכלל לא שמעתי עליהם עד לפני כמה חודשים בלבד..


כך שאפשר לומר שהשיטה שהזכרתי לעיל (ספרים קצרים, ספר פֶּר סופר) בסה"כ די משתלמת..


מכל האמור לעיל, מתבקש ממש שאגש בחשדנות לספר שני של סופר שכבר קראתי, ועוד לרומן בן 400 עמודים פלוס..


אולי מסיבה זו אני מעכב את קריאת הרומן FREEDOM של ג'ונתן פרנזן (576 עמודים) על אף שאהבתי מאוד את ספרו הקודם, The Corrections, ושהרומן החדש ועב הכרס שלו שוכן בספרייתי זה קרוב לשנה.


למעשה, קראתי כמה פרקים מהרומן המדובר (מדובר מידי, יש שיאמרו) עוד בחודש יולי בשנה שעברה, ואף כתבתי על רשמיי פה. הקטעים שקראתי השאירו בפי (או בעיני, או באצבעותיי..) טעם של כתיבה מאולצת ולעוסה מידי, אך בהחלט איני פוסל קריאה של הרומן כולו.

כעת שהסופר הבריטי אלן הולינגהרסט (שאת ספרו The Line Of Beauty, זוכה פרס הבוקר של שנת 2004, אהבתי מאוד) פרסם את ספרו החדש, The Stranger's Child - אני מוצא את עצמי מתמודד עם אפקט פרנזן שוב (ולו בגלל שאורך שני הספרים זהה!)


כמובן שהזמנתי את ספרו החדש של הולינגהרסט (מהדורה ראשונה, חתומה ע"י הסופר) מבעוד מועד, ובעוד שעיניכם נחות על שורות אלו הוא עושה את דרכו על גלי הים או בבטנו של מטוס תובלה כלשהו, הישר אל סניף הדואר המקומי שלי (על התסכול הכרוך בתביעת חבילה מסניף הדואר המקומי אכתוב כבר במקום אחר..)

האם אגש לקריאתו מייד כשאקבלו? או שאתחבט ארוכות בשאלה הנצחית, העומדת בפני כל ביבליופיל: לקרוא או לא לקרוא?

מה שגורם לי לחשוב: כמה משחק מקדים קודם לקריאת כל ספר, כמה מטען אנו מביאים עימנו לכל קריאה וקריאה (או הימנעות מקריאה).

14 תגובות:

  1. הנני כאן כדי לומר שמילותיך הן כשיר אהבה למילה הכתובה של הקורא בתשוקה וליבו רווי אהבה ונקראו מילותיך בשקיקה
    מילה, מילה...

    השבמחק
  2. מזדהה איתך, אטלס... גם אני לא קוראת ספרים יותר מפעם אחת וגם בספריית יש הרבה מאוד (מאוד מאוד) ספרים שעדיין לא קראתי, גם בספרייתי ממתין ג'ונתן פרנזן (כן, באנגלית ובכריכה קשה)... אבל לעומתך, אני כן קוראת באדיקות את כל הספרים של סופר מסויים שאהבתי. ומנסיון: העובי כן קובע!!

    השבמחק
  3. העובי קובע, מירב? אך לטובה או לרעה?
    מה קשה יותר לכתוב? נובלה קצרה ואפקטיבית או רומן ארוך, עשיר בדמויות, ובעלילות משנה?
    לפעמים עדיף קצר וטוב מארוך ומתמשך שלא ברור איך יסתיים.. :)

    השבמחק
  4. רק כמה מילים מהלב, גל.. על רחשי ליבו של קורא.. חששותיו ודאגותיו כשהוא אומד בפני ספר חדש

    השבמחק
  5. לטובה, תמיד לטובה......
    אני לא יודעת מה קשה יותר... אני חושבת שסיפור קצר צריך להיות קולע, לי קשה יותר לקרוא סיפורים קצרים כי כשאתה לומד ספרות 5 יח"ל על סיפוריהם הקצרים של עגנון, א.ב. יהושע ויצחק בן נר אתה למד כמה זה קשה... אתה צריך להבין את הניואנסים והדקויות שבין המשפטים ומתחת למילים... כקוראת, אני לא אוהבת את זה....
    אני מעדיפה סיפורים ארוכים ועשירים - ואם הם היסטוריים עוד יותר טוב!!!

    השבמחק
  6. כן, וזה הלב ורחשיו.. הם מקור הנאה העניין והלמידה
    של עם רב....

    השבמחק
  7. גל - זה לב אחד גדול... :)

    אגב, עד עכשיו קראתי לעצמי ביבליומנית... :)

    השבמחק
  8. מעניין מה שאת אומרת, מירב, ומתקשר גם לתחושה שתיארתי בנוגע בפוסט, בנוגע לחששות ועכבות שאנו מפתחים, לפני שאנו ניגשים לאקט של הקריאה עצמה..
    אני דווקא נוטה יותר להתרשם מיכולת כתיבתם של סופרים (או סופרות) כשמדובר בנראטיבים קצרים יותר (רומן קצר או נובלה), בהם 'כל מילה חשובה'..
    מצד שני יכול להיות שאני שוב מתאר את נטייתי (העצלה?) להעדיף ספר דקיק על ספר עב-כרס..

    השבמחק
  9. ככול שהעמקתי בקריאת בפוסט, נוכחתי לדעת שאטלס ואני שונים לגמריי, מה שהופך את קריאת הפוסטים ליותר מעניינת עבורי. אז ככה--- אין לי העדפה לעובי הספר, רק שככול שהספר "עבה" יותר, ברור לי שיש לי יותר "זמן הנאה" ממנו. לא משנה לי אם כתבו אותו סופרת או סופר ואני גם לא קונה ספר בגלל שייחצנו אותו. אני יכולה להסתובב שעות בחנות ספרים, מוצאת משהו, הופכת בו, קוראת את התקציר, מעלעלת בעדינות ואם התוכן מושך – אז בינגו! אני כן קוראת ספרים שנהניתי מהם פעמיים ואפילו שלוש, אני ADHD כך שאני תמיד מגלה "מחוזות חדשים" בקריאה שנייה ושלישית. אני קוראת 2-3 ספרים במקביל. למה? ככה אני אוהבת. כן אוגרת ספרים. את היער של קלרה מתכוונת לקנות רק בגלל שראיתי את הפוסטים בנושא ונקרא לי מעניין.
    NINA C.

    השבמחק
  10. למרות שאנו די שונים, נינה, אני חושב שהצלחתי להשריש אצלך כמה דעות קדומות על הרגלי הקריאה שלי.. בעוד שאת רואה "זמן הנאה" כשאת נסתקלת ברומן עב כרס, אני יותר "מכבדהו ומחשדהו".. ולא, אני אף פעם לא קונה ספר בזכות יחצנות (אם כי בעיני, לעטיפה ולכל מה שעוטף אותה - פרסום וכו.. - יש חשיבות גדולה ב'מכירת' ספר..) ובהחלט אוהב להיתקל בספר כמה פעמים בבלוגים נבחרים לפני שאני מחליט להרים אותו ולקרוא בו..

    השבמחק
  11. אטלס יקירי, אמנם בסוף כבר לא התביישת אבל בכל מקרה הריני מאשרת לך רשמית להתקרא ביבליופיל :)
    וכמובן הפוכה אני ממך. ואולי הכול תכונות נשיות. מרוב אהבה לספרים שכבר קראתי, אני נוטה לקוראם שוב ושוב או לקרוא עוד של אותה סופרת (ולעתים אותו סופר) ואי לכך אני מחמיצה המון חדשים ואחרים. ואם אני כבר מתאהבת, מה שלא קורה תמיד, אז שלא ייגמר לעולם, או לפחות 400 עמודים.
    ובאשר למשחק המוקדם... אני דווקא קופצת היישר למיטה, כי ההתעלמות שלי מאמצעי התקשורת משאירה אותי הרבה פעמים באי-ידיעה מוקדמת.
    ואולי בגלל זה אין כמו הקריאות החוזרות ומערכות היחסים המתמשכות :))

    השבמחק
  12. אטלס, זה כמו כל דבר בחיים: אנחנו מראש ניגשים עם דעות קודמות, עם ה"שק" שאתה סוחב על גבך מראש...
    לפעמים גם אני מעדיפה, מתוך עצלות ועומסים אחרים, לקרוא ספרים קצרים יותר אך לא סיפורים קצרים...
    קראתי עכשיו את גרוסמן שהוא קצר מאוד: הן מבחינת מס' העמודים והן מבחינת סגנון הכתיבה - הוא כתוב בקצב שירי... ותאמין לי שהוא קשה מאוד. צורת הכתיבה עושה אותו קשה יותר אילו היה כתוב כמו אישה בורחת מבשורה

    עדיין יש לי עכבות לגבי סיפורים קצרים... :(

    וכן - אני ביבליומנית....!

    השבמחק
  13. תודה על האישור, לי. וכמו שרמזתי לעיל, אינני מתמסר בקלות ואני נוטה לתהות ולהפוך בספר פעמים רבות לפני שאני ניגש לקרוא בו..

    ומירב, מסכים איתך לגמרי שרומן קצר או נובלה (שכתובים היטב, כמובן) הם פעמים רבות קשים יותר לקריאה מרומנים עבי כרס שקריאתם זורמת וקלילה.. אבל זו כל ההנאה, הלא כן?

    השבמחק
  14. לגמרי, אטלס, לגמרי!
    הנאה צרופה.... :)

    השבמחק