יום שני, 13 בפברואר 2017

הקיץ לפני החשיכה.. או: ביקור בלתי נשכח באוסטנד!


לפני חודשים רבים (קצת פחות משנה..) הוספתי את Summer Before the Dark: Stefan Zweig and Joseph Roth, Ostend 1936 מאת פולקר לרשימת החשקים שלי (Wish List) באתר אמזון. 

עשיתי זאת מכמה סיבות (מה גורם לנו, באמת, לרכוש ספר? מה, בניגוד לרכישה עצמה, גורם לנו להוסיף ספר לרשימת קניות עתידית? .. אקט פחות מחייב אמנם, אך עם זאת לא נעדר נחישות ו׳הצהרה על כוונת קריאה!.׳ כמה אומללים הספרים בימינו, כי לפני שהם זוכים לשבת על המדף ולחכות שירימו אותם ויקראו בהם, הם נאלצים לעיתים לחכות חודשים ואף שנים על המדף הוירטואלי, טרם הם נקנים..)


למה הוספתי את Summer Before the Dark אם כן, לרשימת החשקים שלי..?

ראשית, בדיוק קראתי את ספרו של יוזף רות, The Hotel Years, שגם הוא הוזמן מאמזון, לאחר השוואת מחירים זריזה, וכלל לא זכה ׳לבלות׳, או שמא ׳להתייבש בהמתנה׳ באותה רשימת חשקים שהולכת ומתארכת.. אפילו לבלות זמן רב על המדף לא זכה, שכן התחלתי כמעט מיד לקרוא בספר המסקרן, שעיצוב כריכתו היה, בין השאר, אחת הסיבות לקנייתו הלא-מהוססת.

(עם המעבר לברלין פתחתי, בלית ברירה, רשימת חשקים חדשה, באתר אמזון הגרמני - אמזון מתעקשים לגרום ללקוחותיהם הבינלאומיים לנהל מספר רשימות מקבילות בכ״א מחנויותיהם [האמריקאית, האנגלית, הצרפתית, הגרמנית, וכן הלאה - עדיין לא נמצא הפתרון שיאחד את כל הרשימות לכדי רשימה אחת.])

שנית, הספר מתמקד בתקופה קצרה שהעבירו הסופרים האוסטרו-יהודים יוזף רות ושטפן צוויג בעיירת החוף הבלגית, אוסטנד, בה יצא גם לי לבקר בקיץ של 2006, בדיוק כ-70 שנים אחרי שהשניים מצאו בה מפלט רגעי מרדיפות המשטר הנאצי. הביקור באוסטנד זכור לי כרֶגַע-שיא בתקופה בת שלושה חודשים שהעברנו בבלגיה, לא בגלל יופיה של עיירת הקיט הרדומה, או בשל איזשהו מִקְסָם שנשתמר באופיה, כי אם בזכות הים הצפוני שלחופיו שוכנת העיירה. ים ככל הימים, אולי. אך היה באוסטנד משהו יוצא דופן, ובמיוחד בטיילת הנטושה ובחוף הים הצפוני. מין תחושה של קָצֶה.  של קצה היבשת. יבשת אירופה כמובן. תחושה שהפכה את הביקור בעיירה, שהיה די בנאלי בסופו-של-דבר, לאירוע שהותיר בכל זאת, רושם בלתי-נשכח. 

2 comments:

  1. העטיפה ממש מזכירה לי את הפתיחה של הסרט הרוסי הבלתי נשכח והעצמתי, צא וראה, שגם הוא כמובן עוסק בתקופת מלחמת העולם השניה אך מנקודת מבטם של הרוסים. מעניין אם הם גם הרגישו את מה שאתה הרגשת שם, קצה העולם יכול להיות מפחיד או מרגיע, כנראה שאלה של השקפה, ושטפן צוויג עצמו אמר, שאנו יכולים לברוח מכל דבר, רק לא ממצפוננו, רוקים שהוא חי בזמן אחר.

    השבמחק