יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

אור, מזון למחשבה


נתון בו נתקלתי ממש לאחרונה במגזין גרמני: בברלין כ1,625 שעות אור בשנה. אם מחלקים את זה ב12 שעות-יום, יוצא שברלינאים נהנים בשנה ממקסימום 135 ימי שמש. שאר 230 הימים מתאפיינים באפרוריות עגומה שמותירה את סימניה על פרצופיהם החתומים של המקומיים.

שימרו את הנתון הזה בראש רגע אחד.

הנה פיסקה מתוך הרומן Madonna in a Fur Coat מאת הסופר התורכי, סבחטין עלי (Sabahattin Ali.) הרומן ראה אור בתורכית בשנת 1943, ותורגם לאנגלית בהוצאת פינגווין בשנה שעברה.

עלילת הרומן מתמקדמת ברובה בברלין של שנות העשרים של המאה-העשרים.

המספר, גבר תורכי צעיר, מתאהב במריה, גרמניה צעירה ממוצא יהודי. באחד מסיוריהם בעיר הם מטיילים בגנים הבוטניים שברובע דהלם, והסופר שם את הדברים הבאים בפיה של מריה הצעירה: 

We passed ponds ringed by moss-flecked rocks and grassy banks and flowers of all colors. Large leaves floated on the surface of the water. Inside vaulting greenhouses were plants and trees from warmer climates. Gazing at their thick trunks and tiny leaves, Maria said: "This is the most beautiful place in Berlin. There are hardly any visitors at this time of year. It's practically empty ... and then these strange trees always remind me of all the faraway lands I long to see ... I pity them, you know - for having been uprooted from their natural soil and brought here to be grown under artificial conditions, with such exacting care. Did you know that Berlin has only one hundred days of sun a year, and the remaining two hundred and sixty- five are overcast? Can hothouses and artificial lighting ever be enough for leaves accustomed to so much heat and light? Somehow they survive. They manage not to wither away ... but can we call this life? To take a living plant from its natural environment, and keep it in such awful confinement, just so a few enthusiasts can enjoy them ... isn't that a kind of torture?"

חשיפה לאור השמש אכן חיונית לרוב הצמחים, בעלי החיים ובני האדם. ללא חשיפה מספקת אור, עלולות לצוץ בעיות נוירופסיכולוגיות כאלה או אחרות או שבעיות קיימות עלולות להחריף. גיבור הספר ומריה שניהם אנשים טרודים ואבודים, שלרגע נדמה שמצאו זה בזה מפלט משאון העולם. 

אקדיש לספר פוסט נרחב יותר בקרוב. בינתיים רק קצת מזון למחשבה.. (food for thought.)

3 תגובות:

  1. איזה כיף לקום בבוקר עם פוסט שלך.. מסקרן ביותר!!
    אני לא בטוחה שאקרא את הפוסט הנרחב שלך לספר, כי הוא ברשימת הקינדל שלי לקריאה
    תודה על המידע

    השבמחק
  2. לא יכולתי שלא לחשוב ישר על שאלת האור, באמנות הישראלית. בעיקר יש שאלה של האור הפיזי לעומת האור המטאפיזי. יש מאמר מעניין בנושא של גדעון עפרת, שם הוא בעיקר מזכיר את השינוי הגדול בהתייחסות האמנות לאור, בשל כניסת החשמל והתאורה המלאכותית לחיינו. אבל גם נזכרתי שלא מעט אמנים שהיגרו לישראל מארופה בעליות השונות טרם קום המדינה, סברו שהאור החזק המאפיין את האזור, הוא דבר שמשטיח ומעלים את הנוף. בקיצור, אולי הגרמנים עגמומים לנוכח האפרוריות השלטת באור הפיזי אבל לפחות הם רואים את הטבע במלוא גווני ולא נמחק על ידי הבוהק הזוהר של השמש

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, זה מעניין מאוד. גם אצל קאמי (שבא מאלג׳יריה..) השמש מיוצגת כאלמנט מאיין.. כלומר שהופכת הכל ל׳אין׳

      מחק