יום שלישי, 31 במאי 2011

10 סרטים (נוספים) שראיתי לפני גיל 10

אקספרס של חצות (אלן פרקר, ארה"ב, 1978).


אונס, אלימות, כאב ואומללות בכלא הטורקי. 

חייב להיות כאן מסר אוניברסלי כלשהו. נכון?









 
קאוס (האחים טביאני, איטליה, 1984).

מוות, ייסורים וטירוף - סיפורי עמים מסיציליה של אמצע המאה ה19, בואכה המאה העשרים. 

זכור לי במיוחד הפרק על מוכה הירח שהטיל את אימתו על אשתו הטריה.









יופיו של החטא (ניקוליץ' זיוקו, יגוסלביה, 1986).

זוג כפריים בעיר הגדולה, מתון לפיתויים הרבים של עבודה בכפר תיירים נודיסטים. 

המבנה המעגלי של הסרט הוא אחת הנקודות החזקות שלו: החטא הוא בלתי נמנע, ממש כמו החיים עצמם..








האדמה הטובה (סידני פרנקלין, ארה"ב, 1937).


סאגה על משפחת איכרים סינים, על כל הסבל והתמורות העוברים עליהם.

עוני, רעב, אומללות, והכל בחסות הוליווד של שנות השלושים..







ירח של נייר (פיטר בוגדנוביץ', ארה"ב, 1973).

נוכל קטן מוצא את עצמו בחברתה של ילדה קטנה בשנות השפל הכלכלי בארה"ב.


אחד הסרטים המינוריים והיפים של בוגדנוביץ' (הצגת הקולנוע האחרונה, מה נשמע דוק..)











נשיקת אשת העכביש (בבנקו הקטור, ארגנטינה, 1985).


עוד דרמת בית-כלא, אם כי הרבה יותר פיוטית ואנושית: ויליאם הארט, הומוסקסואל שמואשם במעשים לא מוסריים וראול ג'וליה, פעיל פוליטי המתנגד למשטר, מוצאים את עצמם כלואים באותו תא כלא.


לאט לאט, הם לומדים להעריך זה את מגרעותיו של זה..






איש הפיל (דייויד לינץ', ארה"ב, 1980). 

ג'ון הארט נותן פה את תפקיד חייו ודייויד לינץ' נותן שירות עצום לאנושות ולאנושיות ביצירה מופתית.

הסרט הזה נותר אחד הסרטים העצובים שראיתי, ווודאי עוד אראה בחיי..




 


יול (סריף גורן, יילמאז גוניי, תורכיה, 1982). 

חמישה אסירים תורכיים (שוב בתי-כלא, ושוב תורכיה..) משתחררת וכל אסיר חוזר לביתו, להתמודד עם מציאות קשה של עוני, רשויות מתנכלות וריחוק מחברי משפחתם.
 
הנה הסרט במלואו.


להיות או לא להיות (ארנסט לוביטש, ארה"ב, 1942).


אחת הקומדיות הטובות ביותר (והיחידות) שנעשו על המשטר הנאצי, עוד בזמן מלחה"ע השניה (יחד עם הדיקטטור הגדול של צ'ארלי צ'פלין, כמובן..)


רגעים זכורים במיוחד: הטייס הצעיר שקם בכל פעם שהשחקן ג'ק בני פוצח במונולוג של המלט;


חמים וטעים (בילי ויילדר, ארה"ב, 1959). 

בילבול זהויות, הומור שחור, מרלין מונרו, טוני קרטיס וג'ק למון.. מי צריך יותר מזה?


אין תגובות:

פרסום תגובה