יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

מר כאב

 !You are entering a world of pain

ביצירתו של הסופר ומשורר הצ׳יליאני רוברטו בולניו נתקלתי לראשונה לפני כמה שנים, במאמר ביקורת שקראתי על ספרו 2666 במהדורה האנגלית של עיתון ההראלד טריביון הבינלאומי. 

הייתי חולה באותו יום וניסיתי להסיח את דעתי מן החום והלאות שפקדוני באמצעות הקריאה בעיתון. 

לא בכדי, נקשרו הרומן הדיסטופי הזה, עמוס הסמלים המיסטיים והדימויים הייחודיים לבולניו, ודמותו של הסופר יחד איתו, עם מצב רוחי ההזוי באותו יום (חמקמקותה של תפישת המציאות ניכרת במיוחד בימים טרופי דעת אלו, כשהגוף והדַּעַת [אני מעדיף לא לדבר על נֶפֶשׁ] מאחדים כוחות נגד בעליהם).

רוברטו בולניו פירסם בחייו 12 רומנים, וכן מבחר גדול של סיפורים קצרים וספרי שירה (למעשה החל לכתוב ולפרסם יצירות פרוזה רק בעשור החמישי של חייו.) בעברית ראו אור עד כה שלושה מספריו: נוקטורנו בצ'ילה, כוכב רחוק ובלשי הפרא, כולם בהוצאת עם-עובד.


בעשור האחרון, זכו הרומנים של בולניו לעדנה מיוחדת בעולם המערבי. בזה אחר זה, תורגמו יצירותיו המאתגרות לאנגלית החל משנת 2003, שנת פטירתו של בולניו, וביתר שאת משנת 2007.

There are explanations for everything...except the inexplicable

אל הנובלה הקצרה Monsieur Pain (מסייה פיין, או מר כאב, אם תרצו..) נתוודעתי רק לאחרונה..

הנובלה ממוקמת בפריס, בשנת 1938, ונמסרת מנקודת מבטו של פייר פיין, מטפל באמצעות מזמריזם, שיטת טיפול שרווחה במהלך המאה התשע-עשרה וסברה שניתן לטפל בטראומות ולהשיב את האיזון לגוף באמצעות שליטה במערכת הנוזלים בעלי משיכה מגנטית. הנה כך שוטח בולניו בפני קוראיו הסבר ממצה למדי של רזי תורת המזמריזם:

Illnesses, all of them, are produced by nervous disorders. Disorders that have been engineered, coolly planned in advance, but by whom? By the patient, the environment, god or Destiny, what does it matter?... Hypnotism should reverse the process and bring about a cure. Should make it possible to forget, in other words. 

בתחילת הנובלה, נקרא מר פיין לסייע בריפויו של סזאר ולחו, משורר פרואני שלקה בתסמונת תמוהה: הוא איננו מפסיק לשהק. קול פנימי מזהיר אותו מלחדור לעולמו של הפציאנט שלו, אולם הוא אינו נענה לתחושה מוקדמת זו:

An extraordinary malaise was lurking in the most trivial details. I believe I sensed the danger, but had no notion of its nature
 
לא רק האינסטינקט הבריא של מר פיין עומד לרשותו. כמה גורמים נוספים מונעים ממנו לבצע את מלאכתו: שני ספרדים גבוהי קומה מציעים לו שוחד בתמורה לכך שיסיר את ידיו מהטיפול בחולה, ובמהרה מוצא עצמו גיבורנו משוקע בתוך עולם סיוטי, אבסורדי, הזוי ונטול היגיון.

***

Human nature is unfathomable

מההיכרות המועטה שהספקתי עד כה לערוך עם קורפוס הספרות העשיר שהצליח הסופר להעמיד בחמישים שנות חייו, ניתן לומר כי יצירתו (כמו יצירותיהם של סופרים גדולים שקדמו לו, אדגר-אלן-פו, קפקא ובורחס למשל,) על אף שהיא עוסקת בפינות היותר נידחות ואפלוליות של החיים - מצליחה להאיר, גם אם באופן מְרֻמָּז, על החיים ככלל ועל העולם בו אנו מתנהלים בפרט. 

העולם המתואר בספרות של בולניו הוא לעיתים קרובות קפקאי.. תחושה חזקה של אי-מציאות, או לפחות של מציאות חמקמקה, רווחת בכל אחד ואחד מעמודי יצירותיו.

על אף שמסייה פיין מוגדרת רשמית כמותחן נואר או רומן-מסתורין, חשוב לציין שבולנו משתמש בהגדרות אלו כמסגרת לסיפורו בלבד: אם יש 'מסתורין' במסייה פיין, הרי שהוא מלווה את העלילה כמסך עשן ואיננו בא לידי פיתרון בסופה של העלילה. למעשה, הדמות הראשית, והקורא הנאמן עימו יחדיו, אינם נעשים 'חכמים יותר' בסוף הנובלה משהיו בתחילתה. מבחינה זו, ניתן לומר שהנובלה שלפנינו פועלת במישרין כנגד הז'אנר, חותרת תחתיו או מעמידה כנגדו מראה מסמאת (האין זה תפקידה של כל 'ספרות גדולה', לערער על יסודות האמנות עצמה?)

3 תגובות:

  1. ממממ......... לשמחתי אני המגיב הראשון
    מעבר לכך שכתמיד כתיבתך על ספר מגרה את החושים ויוצרת רצון עז לקוראו, סיימת את הפוסט בשאלה חשובה?
    הגדרת אמנות גדולה ככזו המערערת את עצם היותה, ולא רק שאני מסכים איתך להגדרה זו של אמנות אלא גם חושב שזו דרך כל תחומי החיים , האין המדע הוא כזה? או הגות הרוח וכן הלאה .....

    השבמחק
  2. אוי, בדיוק התחלתי לקרוא את בלשי הפרא... :)
    קשה לומר שכתיבתו קפקאית... קפקא כתב בצ'כיה (אם אני לא טועה), כתיבתו מאופקת, אפילו מזג האויר קודר כל הזמן... ואילו בולוניו כותב באמריקה המרכזית והדרומי.. אפילו שחורף שם תמיד כל כך חם וסוער... כתיבתו סוערת וכל הזמן יש תחושה של סדום ועמורה.

    מוזר, אבל אני קראתי דברים אחרים, אבל רק מבלשי הפרא, כי לצערי לא קראתי עדיין אף ספר אחר שלו, אם כי יש לי אותם...

    השבמחק
  3. תודה לגל ולמירב.
    גל, ייתכן מאוד שחוק 'הגדול המערער' נכון לכל תחומי החיים.. ייחודיותה של גאוניות או חדשנות שהיא פורצת גבולות ומגדירה תחומים מחדש..
    ומירב, לא קראתי את בלשי הפרא עדיין. וגם לא התכוונתי לומר שכתיבתו של בולניו קפקאית.. נמה שכן הרגשתי זה ששני הסופרים, לפחות בנובלה שקראתי, מתארים עולם דומה, מציאות מורכבת וכאוטית בו בזמן..

    השבמחק