יום חמישי, 1 ביוני 2017

ג׳רלד דארל, או: הטרילוגיה של קורפו


חיות וטבע איכשהו תמיד היו ברקע בילדותי. חוקר הטבע סר דיוויד אטנבורו מקריין קלטות וידאו של נשיונל ג׳יאוגרפיק; סרטים של חוקרת הקופים ג׳יין גודול בין קופי השימפנזה באפריקה; וספריו של ג׳רלד דארל - משפחתי וחיות אחרות, חיות, ציפורים וקרובים, וגן האלים - שקראתי בפעם הראשונה כשהייתי בן 14, בתחילת שנות התשעים של המאה-העשרים. וקראתי שוב ושוב בשנים הבאות (באיזשהו שלב התמכרתי גם לספרו חובב הטבע, שצייד חוקרי טבע צעירים וסקרנים כמוני אז בכלי מחקר בסיסיים ובידע ____ . כמה עצוב שהספר הנפלא הזה, כמו מרבית ספריו של דארל, איננו זמין עוד לקניה בישראל. נדמה שכל עוד דארל היה חי, זכה לתרגומים ולהפצה בעברית. משנפטר בשנת 1995, סר חינו בעיני המול״ים הישראלים והתוצטה היא דור שלם של קוראים שאיננו מכיר את כלל דארל.) 

לפני כעשור בערך, בעת שיטוט חסר מטרה אחרי שעות העבודה בסניף סטימצקי שבדיזינגוף סנטר, נתקלתי במהדורת פינגווין של ספרו של דארל,
The Corfu Trilogy, שמאגדת את שלושת הספרים שכתב על התקופה בה חי עם משפחתו באי קורפו שביוון. רכשתי את הספר, יחד עם ספרו של אלן בנט, The Uncommon Reader, ומיד אחרי שגמעתי את הספרון הקטן של בנט, קראתי בשקיקה גם את הכרך עב-הכרס של דארל. 

ג׳רלד דארל נולד בהודו ב-1925. הוא היה הילד הרביעי במשפחתו, בן הזקונים של הזוג דארל. אביו נפטר כשהיה בן שלוש. אחרי מותו, משפחת דארל עברה לגור בלונדון, ומאוחר יותר לאי היווני קורפו, בשנת 1935, כשג׳רלד היה בן עשר. הם חיו באי עד לשנת 1939. אימו ואחיו של ג׳רלד היו דמויות מרכזיות מאוד בחייו (אחיו לורנס, מחבר הרביעיה האלכסנדרונית, היה סופר מצליח בעצמו. למעשה, ספרו הראשון התפרסם כבר ב-1935, כשחי עם אשתו ננסי בקורפו, לצד משפחתו. כך שג׳רלד וודאי הורשם והושפע ממנו מאוד. בעת השהות באי נהג הסופר האמריקאי הנרי מילר שחי בפריס באותה תקופה לבקר את לורנס דארל בקורפו, וחליפת המכתבים בין השניים שפורסמה כבר ב-1963.) 

השנים שג׳רלד דארל חי בקורפו היו תקופה מכריעה בחייו. ג׳רלד הצעיר קיבל חינוך ביתי ובשארית הזמן נהג לשוטט ברחבי האי, שעדיין לא נכבש על-ידי עדרי התיירים שהחלו לפקוד אותו עם תחילת עידן התעופה האזרחית. בשלושת הספרים שמרכיבים את הטרילוגיה של קורפו, הוא מתאר את האי כגן עדן אבוד של הילדות - תקופה כה אידיאלית עד שהיא גובלת בבדיון:

It was like being allowed back into Paradise הוא כותב בספר הראשון של הטרילוגיה: Our arrival in Corfu was like being born for the first time. 

המעבר חזרה לאנגליה, על סף פרוץ מלחמת-העולם השניה, וודאי היתה קשה מאוד לילד שהורגל לרוץ יחף בחופי הים התכולים, לחקור כל חרק וצמח שהיה בדרכו, לגלות את כל הפינות הפראיות שלו, ולטפח קשרים עם דיירי האי השונים (הספר הראשון של הטרילוגיה, משפחתי וחיות אחרות, ראה אור בשנת 1965, שנה לאחר מותה של אימו לואיזה. חיות, ציפורים וקרובים ב-1969. הספרים זכו להצלחה מיידית באנגליה ותורגמו לעשרות שפות מאז. הוילה הורודה בה דרו בני משפחת דארל עומדת עדיין על תילה.)

ממש לאחרונה ראתה אור ביוגרפיה בשם The Durrells of Corfu שנכנסה מייד לרשימת השחקים שלי באמזון. מחבר הספר, מייקל האג (Michael Haag) הוא היסטוריון בריטי שכתב ספרים פופולריים על הטמפלרים, על ימי-הבינים, וגם על מצרים (בראיון שקראתי עימו, הוא מספר שבאחד מביקוריו בעיר אלכסנדריה נתקל במקרה בספרו של לורנס דארל, אז התחיל הרומן שלו עם משפחת דארל.) 

הביוגרפיה הקצרה הזו שפורסמה בתחילת 2017 מנסה לשפוך מעט אור על התקופה בה חיו בני משפחת דארל בקורפו, ולחשוף את האמיתות שמאחורי האידיליה וההומור בהם משתמש ג׳רלד דארל לתאר את התקופה הזו בחייו.

The Durrells were masters of fabulation [...] embroiderers of tales קובע האג, וממשיך וקובע שג׳רלד, שלא ממש ראה בתי-ספר החל מגיל תשע, היה בור ועם הארץ בכל מה שקשור לידע כללי וקונוונציונאלי. אימו, מספר האג, היתה אלכוהוליסטית שנטתה לדכאונות תהומיים, עובדה שג׳רלד ואחיו השמיטו מספריהם כשהציגו אותה כבוהמיינית שלוחת-רסן (האג מציין שזו היתה אחת הסיבות המרכזיות למעבר של בני המשפחה לקורפו השלווה והפסטוראלית.) שהותה של המשפחה בקורפו היתה רחוקה מאידיליה: הם לא השתלבו ממש במרקם החברתי של האי, ותושבי האי השמרנים סלדו במקרים רבים מאורח החיים הבוהמייני ונהנתני של בני משפחת דארל וחבריהם. 

יצר החטטנות והביקורתיות גובר עליו, והאג איננו חוסך שבטו מבני משפחת דארל האקצנטריים. על אף שביקורת זו עשויה להאיב על ההנאה מהקריאה הראשונית בספריו הנפלאים של ג׳רלד דארל, אני מודה להופעת הספר הזה על  שהחזיר אותי באחת לתקופה הזו בתחילת נעורי בה הייתי שקוע בכל רגע פנוי בספריו של דארל. 

תגובה 1:

  1. הווו, פייק ניוז נשמע פה מתאים בטרנד העולמי של היום. זו שאלה גדולה עד כמה רלוונטית הביוגרפיה האמיתית של יוצרים להבנת יצירתם. לא ברור אם יש לזה תשובה אחת ברורה. כמו במקרה של בוייס שהמציא נרטיב שלא תאם את הנרטיב האמיתי.
    תאר לך שמישהו היה מספר עכשיו שרחל בכלל הייתה שרלילה ומתה מאיידס אז מה השירה שלה היתה משתנה? לא יודע....

    השבמחק