אחד הדברים הראשונים שהפליאו אותי בעיר ברלין, כשביקרתי בה לראשונה בחודש אפריל 2015, היא שבניגוד לציפיות, היא איננה כרך סואן והומה אדם אלא עיר שלווה ושקטה יחסית.
אמנם, חיים בעיר למעלה מ3.5 מיליון אנשים (זו האוכלוסייה העירונית השניה בגדולה באיחוד האירופאי,) אך בשל גודלה הפיזי של העיר, שעולה על מרבית הערים האירופאיות האחרות, גודל האוכלוסייה לא ניכר מידי למבקר בה.
אפילו היום, אחרי למעלה משנתיים של מגורים בעיר, אני עדיין מרגיש שעל אף שאני חי באחד המטרופולינים הגדולים בעולם, יש לעיר מאפיינים רבים של כפר שלו.
אחת הסיבות לתחושה זו היא ככל הנראה העובדה שמסיבות היסטוריות ברורות (החלוקה למערב ומזרח לאחר מלחמת העולם-השניה..) בברלין אין מרכז עיר מובהק: במערב העיר כמו במזרחה ישנם רחוב קניות או שניים הומי אדם, אולם מעבר לכך כל שכונה מספקת באופן הולם את צרכי דייריה, כך שאין צורך ממשי לנהור לשכונה אחרת, מרכזית יותר, לצורך קניות או למטרות בילוי.
על אף שתחושה זו באה בניגוד מוחלט לציטוט שאביא פה למטה, שלקוח מסיפור בשם The World is a Wedding מאת הסופר ומשורר האמריקאי דלמור שוורץ, שהלך לעולמו בשנת 1966 - נושא הפרספקטיבה, וגבולות התפישה האנושית, או במילים אחרות, חוסר היכולת האנושית לתפוש את מה שניתן להגדיר בכלליות כ׳עצמים ענקיים׳ (לדוגמא: שישים-אלף הרחובות בעיר לונדון; שישים מיליון בני-האדם שמצאו את מותם, בדרכים כאלו או אחרות, במהלך שש השנים של מלחה״ע השניה; גודלו של כוכב השמש, שיכול להכיל את כדור-הארץ בתוכו למעלה ממיליון פעמים..)
הנה הציטוט:
Jacob had arrived at Riverside Drive. He looked down on the Hudson River and, feeling the overwhelming presence of the great city, he thought of his friends, as citizens of the city and of the city itself in which they lived and were lost.
"In New York," he said to himself, often concluding his slow tours with such monologues, "there are nineteen thousand horses, three hundred thousand dogs, five hundred thousand cats, one million trees and one million sparrows: more than enough!"
"On the other hand, there are at least six million human beings and during holidays there are more than that the number. But, in a way, these numbers hardly exist because they cannot be perceived (we all have four or five friends, more or less). No human being can take in such an aggregation: all that we know is that there is always more and more. This is the moreness of which we are aware, no matter what we look upon. This moreness is the true being of the great city, so that, in a way, this city hardly exists. It certainly does not exist as does our family, our friends and our neighbourhood."
***
במידה רבה התחושה ששוורץ מביע בציטוט הנ״ל ממצה גם את יחסי כלפי העיר ברלין. מצד אחד אני חי בעיר הגדולה הזו, ומנהל בה חיים מלאים מזה למעלה משנתיים. מצד שני אינני מרגיש שייך לעיר, או מרגיש שאני חלק ממנה, לא ברמת המרקם החברתי שלה ואף לא ברמת האקלים או הגאוגרפיה שמאפיינים אותה. האם גם במקרה זה מדובר במגבלה טבעית של התפישה האנושית? או שמא מדובר פשוט בתחושת זרות..
האם העיר ברלין קיימת בכלל? או שמא קיימים רק הרחוב בו אני גר, השכונה בה אני חי.
ברלין, ההיית או חלמתי חלום? האם העיר הזו קיימת באמת?
הו, שאלות קיומיות שכאלו. איכשהו התיאור שלך את ברלין, לרגע הזכיר לי את עיר הולדתי ירושלים וזה היה מאוד מוזר. אבל תיאור המטרופולין הגדול וירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ שאין חלקיה מחוברים יחדיו גם בגלל המבנה הטופוגרפי שלה, אבל גם בגלל השונות הרבה בין האוכלוסיות השונות המתגוררות בה, אך בעוד ברלין מתוארת על ידך ככפר שלו, ירושלים ספוגה במתח הדתי, תרבותי והיסטורי שלה. מעניין גם שאתה מתעלם מהמימד ההיסטורי של ברלין, אף שברחובותיה אתה הולך על מתיה לא באופן מטאפורי ( בירושלים תמיד הרגשתי מהלך על מתים, אבל רק מטאפורית ). החלק השמח בו אתה מצטט את אדון שוורץ, הרי הוא מתאר בדרך הכי ממשיכה את מהות הקפיטליזם האמריקאי, תחושת החסר המתמדת , תחושת היש תמיד יותר ממה שיש לי, ממה שיש עכשיו. בכל אופן זו הרגשתי, דווקא ברלין במובן הזה משרה לכאורה קצת פחות תחושת חסר, אם כי חסרים בה המון אנשים שהיו פעם.
השבמחקוואו.. שאלות של מרחב, קיום. נהדר!
השבמחקנדמה לי שלייבניץ אמר שמה שאנחנו לא רואים לא קיים..