יום שבת, 2 בדצמבר 2017

הקורא המאושר


במגזין הספרותי The Happy Reader (הקורא המאושר?) נתקלתי לראשונה לפני כמה חודשים בחנות הספרים הגדולה Dussmann בברלין.

המגזין הקצר שמופיע באנגלית פעם ברבעון רואה אור בהוצאת Penguin היוקרתית. ברפרוף ראשון, שמחתי לגלות בו נימה אינטלקטואלית ברורה שאימה מתביישת ללבוש כסות צעירה ו׳קלילה.׳ 

במהדורת החורף, שהופיעה ממש בימים אלה, מופיע הזמר הבריטי ג׳רוויס קוקר על הכריכה של המגזין.

לקוקר, איש אשכולות, קריירה מגוונת: אחרי שהקליט כשבעה אלבומים עם להקתו Pulp, הוא פצח בקריירת סולו (עד כה יצאו תחת ידו שלושה אלבומי סולו, האחרון שבהם Room 29 הוא שיתוף פעולה עם המוזיקאי הקנדי המוכשר, צ׳ילי גונזלס.)

בשנת 2011 ראה אור קובץ שאיגד מבחר משיריו תחת השם Mother, Brother Lover: Selected Lyrics בהוצאת Faber & Faber.

בין לבין הוא הנחה תכניות רדיו רבות וגם תכנית טלויזיה (בביקור בלונדון ב-1999, הזדמן לי ממש במקרה לצפות בתכנית הטלויזיה המעניינת שהפיק ערוץ 4 הבריטי, בה טייל קוקר ברחבי העולם וראיין - לעיתים בצרפתית שבורה, אך אפקטיבית - אספני אמנות שוליים ואמנים אאוטסיידרים.)

בHappy Reader  מראיין את קוקר הסופר ומשורר הבריטי, סיימון ארמיטאז׳, שספרו איש קטן ירוק ראה אור בעברית ב-2003 בהוצאת כנרת. 

ארמיטאז׳ מראיין את קוקר תחילה בבביתו בפריס, ואח״כ נפגשים השניים בספרייה הבריטית, בה מחפש הזמר-לשעבר מהדורות ספרים מילדותו שנשכחו מזמן.

תוך כדי זה, מעלה קוקר טיעון מעניין נגד קריאה של תרגומים:

I tend to avoid reading things that are in translation because when you read a book, that's the nearest you can get to being inside another person's head, and the way they construct a sentence or a paragraph shows you their brain's firing, their connections

ויש לו גם גישה בריאה, לטעמי, לקריאת שירה, ספרות ׳קשה לקריאה׳ או חשיפה לאמנות מאתגרת:

It's good to read outside your comfort zone. I worry that we are becoming less and less interested in other people and more and more interested in either ourselves or people like us

"I often had that feeling: 'Oh, I don't understand this, but I feel like it will come in useful later.' That's probably why I've hung on to those books. Going to art college, some of those things they showed us there I didn't really get ate the time, but twenty-five years on, I'm really glad that I saw some of the obscure stuff. That part of education is pretty hard to quantify

קוקר למד קולנוע בקולג׳ סנט-מרטינס לאמנות שבלונדון. הוא לא מתייחס ללחנים שכתב כאל שירה או אמנות, אך עדיין יש לו יחס מעניין לגבי יצירה של אמנות:

For me art's always about that: you have a bit missing, and you try and manufacture the bit that's missing. It never quite fits and never quite plugs the gap, so then you have to have a go again

והוא מרחיב ומדבר על צריכה של אמנות ישנה (כלומר, לאו דווקא עדכנית או עכשווית:)

I go to art more as something that's going to give me some clue as to how to live your life, or an angle on life that's going to interest me. Human beings haven't changed that much over the centuries, so I'm not really bothered what period it comes from

***

כפי שניתן לצפות מראיון שמתפרסם במגזין ספרותי, קוקר מאזכר הרבה סופרים וספרים במהלך הראיון. רובם לא היו מוכרים לי. 

הראשון, ריצ'רד בראוטיגן (Richard Brautigan) הוא סופר אמריקאי ששם קץ לחייו לפני שמלאו לו חמישים (שניים מספריו, ההפלה, וכדי שהרוח לא תישא זאת לכל עבר אף ראו אור בעברית.)

עוד מוזכרת שם הסופרת האמריקאית קארסון מקאלרס (צייד בודד הוא הלב) ששימשה לקוקר השראה לאלבום הסולו הראשון שהקליט ב-2006.

קוקר מרבה גם לדבר בראיון על הספר האדום שנכתב בידי הפסיכואנליטיקאי קרל יונג בשנים 1915–1930, אך ראה אור רק ב-2009, 48 שנים אחרי מותו.

הספר, שמכיל עשרות חזיונות, פנטזיות, חלומות ודימויים שצייר יונג בעצמו, הוא תיעוד מורכב של מסעו של יונג לתוך התת-מודע שלו ומסקנותיו בעקבות מסע זה. 

קוקר כתב רשימה מעניינת על חווית הקריאה שלו בספרו של יונג כאן. הנה בכל-זאת קטע קצר שממצה את יחסו של קוקר לספר:

The first thing that should be said about The Red Book is that it’s a difficult book to read. I’m not referring to the language it’s written in or the complexity of the ideas contained within it here (though they are factors) – I’m talking about how the book is 12.3” wide by 18” tall & weighs 3kg. It is physically difficult to read. I started trying to read it in bed at night & it nearly crushed me! My puny arms could not cope – never mind my puny intellect





והוא מוסיף גם מסר עדכני וחשוב:

At a time when we are being bombarded by external images at a rate unprecedented in human history, it is very important to be reminded that the really vital images – the ones that can really make a difference to us, are already there. They are inside us from day one – every one of us. We just have to learn how to access them – to turn our gaze inwards – & then try to understand them

[...]

When you open The Red Book you are opening a portal to a whole new world. The world inside yourself. The world you share with every other human being on earth

מרתק.

2 comments:

  1. הו, באמת מרתק, בדיוק, כלומר אינני זוכר אם זה היה היום או אתמול, אוריאל קון, פרסם פוסט קשה על ביקורת ספרות בארץ, על הדלות והבורות שלה, על הברנז'איות והטרנדיות והרדידות ובעיקר השיעמום. אולי הוא קרא את אותו מגזין, הוא בהחלט דיבר בהשוואה לעיתונות ספרותית בעולם. בעיקר עולה אצלי השאלה הזו, המתח שבין העולם הפנימי לעולם החיצוני. יש גם לא מעט ביקורת על משוררי האני, בארץ והאדרה של שירה 'חברתית'ו'פוליטית' בעוד אני מאמין בלב שלם שאמנות המכונה פוליטית וחברתית לעולם לא תהיהיצירת מופת כי היא תמיד תהיה מגויסת לטובת אג'נדה כלשהי ותתרחק מאותו עולם פנימי במובנו היונגיאני. אני חושב שהפוסט הזה בעיקר משמח אותי.

    השבמחק
  2. Great post. I remember the Channel 4 series at the time, and definitely helped me see Jarvis Cocker as more than just the Pulp front man. Thanks also for introducing me to the Happy Reader, I'd not heard of it before. The Jung also sounds interesting. I recently finished Jung's book on Eastern psychology, where he details the physic divides between Eastern and Western minds, interpreting the archetypes present in the Indian and Chinese canonical text showing both how they relate to Western archetypes (mother figure, flower) but also how incompatible they are.

    השבמחק