ספרו החדש של ג'ושוע פריס, The Unnamed, התקבל בהרמת גבות ברוב המקומות בהם סוקר.
הסופר האמריקאי הצעיר, שכבר עשה לעצמו שם כשהגיח מהאנונימיות להכרה כשפרסם את רומן הביכורים שלו, ואז הגענו לסוף, פרסם בינואר השנה את הרומן השני שלו.
זהו ספר שונה בתכלית מספרו הראשון. הן בנושאים וחומרים בהם הוא עוסק, והן בסגנון הכתיבה של פריס, שהשתנה לבלי היכר בין רומן אחד למשנהו.
The Unnamed עוסק בגבר בגיל העמידה, טים פרנסוורת', עו"ד מצליח שנשוי לעבודתו ומחזיק גם משפחה מהצד, שמחלה בלתי מוסברת השתלטה על חייו ועושה בו שפטים: מפעם לפעם, ובאופן מפתיע, הוא נקרא לעמוד על רגליו ולהתחיל ללכת ללא שליטה בגופו, עד שהוא מתמוטט, תשוש וחסר אונים.
כפי שניתן להבין, נושא הספר די עגמומי, וגם משפחתו של טים לא בדיוק מתפקדת. אשתו ג'יין, מתווכת במשרה חלקית ומצילה בתפקיד מלא, שוקעת לאלכוהוליזם מתוך ייאוש; ביתו בקה סובלת מהשמנת יתר ונטיות לדכאוניות בלתי נשלטת.
לכאורה מדובר בעוד רומן העוסק במשבר גיל העמידה. טים נתקף במחלה, מתמודד איתה תקופת מה, ולבסוף קם ובורח.
אולם אט אט הופך הרומן לסיפור הישרדות העוקב אחר התמודדותו של אדם עם המחלה ועם פגעי הטבע, או לחילופין רומן מסע, על אף שלנוף שעל פניו חולף טים תפקיד שולי ברומן.
ככלל זהו רומן די מבולבל. הסופר גולש מנושא לנושא (מעבר לנושא המרכזי גולש הרומן לעוד כמה עלילות משנה שלא מפותחות דיין ונזנחות לפני שהגיעו לפתרון כלשהו) והבחירה בגוף השלישי רק מרחיקה את הקוראים מהזדהות עם גיבור הסיפור, על אף מצבו המיוחד.
נראה כי טוב היה אילו פריס היה מחכה קצת עם הרומן השני שלו, או בוחר בנושא וסגנון כתיבה דומים יותר לרומן הראשון שלו..
