ארוחה של אלופים

ארוחת הערב מאת הסופר ההולנדי הרמן קוך עוקב אחר אירועי ערב אחד.

מדוע דווקא ארוחת ערב? מפני שאין בעולמנו הזעיר-בורגני מבנה קאמרי שצופן בחובו יותר סודות מארוחת הערב המשפחתית, או זו שמתרחשת בין חברים.

המימד הקאמרי הזה בולט במיוחד בספרו של קוך.

העלילה מתרחשת ברובה סביב ארוחת ערב שחולקים פאול ואשתו, קלייר, עם אחיו של פאול, סרג', פוליטיקאי עולה, ואשתו, בבט, במסעדת יוקרה פלצנית באמסטרדם.

ארוחת הערב היא התפאורה של הדרמה הגדולה הנחשפת אט אט בפני הקורא. כמוה כפלקט שמודבק בזריזות על הקיר בהצגת בית-הספר, רקע יעיל לתיאור הפלצות שמתפרץ איפשהו באמצע הרומן ומשתרך עד לסוף הספר.

זהו מוקד ההתרחשות, אך ללא השחקנים הראשיים הרי אין הצגה.

ובמיקום מרכזי ב"ארוחת הערב" נמצאת המשפחה, מיקרו-קוסמוס של החברה (הלאומית והאנושית בה ובעת). בדרמה המודרנית (המחזה, הסרט, הספר) המשפחה היא ציר הרשע. ממנה ייצא כל רע. 

כמובן שסודות עשויים לצאת אל אוויר העולם גם בסיטואציות אחרות, בעיקר בנסיבות דרמטיות באמת: תאונה, פגיעה- תחת סכנה מוחשית לחיים נוטים בני אדם להתוודות, לחלוק את מה שהסתירו כל חייהם.

אך דווקא באירוע הזה - ארוחת הערב - אירוע שנוכס כה ביעילות ע"י הזעיר-בורגנות (ההתמוגגות על יינות מיובאים; ההתעסקות האובססיבית ברכיבי המזון השונים המרכיבים את ארוחותינו: הזיתים מיוון, הגבינה מצרפת, הבשר שגודל בחוות 'חופשיות')  דווקא שם בוחר הרמן קוך למקם את הדרמה הקטנה שלו.


משחר האנושות נסבו אנשים סביב השולחן (או המדורה, אל תתקטננו) כדי לספר מעשיות, להעלות זכרונות ולהתדיין בשאלות בוערות.

בימינו-אנו, שוכנת השתיקה לעיתים קרובות סביב השולחן. במציאות היא יכולה להימשך שנים. ולעיתים ייקח אותה אדם לקיברו.

הדרמה חייבת להתיר את השתיקה הזו, שכן יש לה יריעה מוגבלת. שעה וחצי-שעתיים בקולנוע או בתיאטרון. 200 עד 500 עמודים בספרות.


המפגש החברתי טעון פעמים רבים בסודות שמנסים המשתתפים להסתיר זה מזה, או מעצמם - מה שמוביל בד"כ להתפוצצות, לגילוי מרעיש, שהרי בלעדיו אין כל דרמה.

דוגמאות יש למכביר:

במחזה "מי מפחד מוירג'יניה וולף" (אדוארד אולבי) האורחים הופכים לכלי נשק במאבק הפראי של המארחים, מאבק המתנהל ביניהם כל חייהם.

בסרט "סופת קרח" (אנג לי) משמש המפגש החברתי בין זוגות החברים (הפחד מעימות בפרהסיה עם בן הזוג, הפלירטוטים עם בן זוגה של ידידה טובה, חילופי הזוגות..) כל אלו משמשים כתפאורת רקע להתמודדות הדמויות עם התבגרותם המהירה של ילדיהם, בגידות בחיי-הנישואין, חוסר-סיפוק וניכור רגשי, ועוד..

ובסרט "הזלילה הגדולה" (La Grande Bouffe, 1973) קבוצה של גברים סוחרים וילה בכפר, שוכרים את שירותיהן של כמה זונות ומאביסים את עצמם באוכל עד מוות.

"ארוחת ערב" הוא הרומן השישי פרי עטו של הרמן קוך. הספר ראה אור ב2009 והיה לבסט-סלר די מהר.

לאנגלית הוא עוד לא תורגם (למעשה, עד כמה שהצלחתי לגלות, אף אחד מספריו של קוך לא תורגם לאנגלית. ארוחת הערב ראה אור בספרדית, לעומת זאת, תחת השם La cena). למעשה, ניתן לומר שמחוץ להולנד מר קוך די לא מוכר..

עם זאת, עורכי הוצאת כתר מצאו שבעברית הוא עשוי לעניין קהל קוראים גדול. ואכן צלח להם (אגב, זו הזדמנות טובה לשבח את מעצבת העטיפה, עדה ורדי.)

מה בכל זאת ערכו של הספר לקורא העברי הממוצע, הזעיר-בורגני (מי עוד קונה 4 ספרים ב100 ש"ח וטורח גם לקרוא אותם?). מעבר לערכו הבידורי של הספר, מעבר ליכולתו "ללמד אותנו משהו על עצמנו", הנה ציטוט מתוך הספר שמסכם היטב את ערכו בעיני: "כשיש לאנשים הזדמנות להיות קרובים למוות מבלי שהם עצמם ייפגעו, הם לא יוותרו עליה לעולם".