תמונות בספרים (ובמיוחד כשמדובר בסיפורת, ולא בעיון) מתקשרים בהכרח לספרים שקראנו, הקריאו לנו או בהינו בדפיהם בשנות הילדות.
תמונות עוצרות את רצף הקריאה, את פיענוח התווים (אצל אנשים מסוימים, קריאה היא בכלל פוטוגנית, אך רובנו מרכיבים תווים, אות לאות, לכדי מילים ואח"כ לכדי משפטים שלמים). הן דורשות תשומת לב משל עצמן. הקורא עוצר ובוהה בהן, מפענח את פרטיהן, מפנים את משמעותן.
לשם מה לשלב תמונות בסיפורת? כדי להעשיר את העלילה. כדי להסביר ולבאר דבר מה שהיו נדרשות מילים רבות כדי להסבירו ('תמונה אחת שוה אלף מילים..') אולם לעיתים הן מוסיפות תהיות משלהן: מדוע בחר הסופר/עורך דווקא בתמונה הזו; מה קשורה התמונה הזו לסיפור, וכו..
תמונות נחרטות בזיכרון יותר ביעילות ממילים (מה קדם למה? האימג' למילה?)
* מתוך ספרה של הזמרת האמריקאית פטי סמית, Just Kids, אוטוביוגרפיה כפולה. שלה, ושל האמן רוברט מייפלתורפ (יראה בקרוב אור בעברית בהוצאת כנרת-זמורה וביתן)
 |
אטלס,
השבמחקתודה.
קשה שלא לחשוב בהקשר זה על יואל הופמן ועל רולאן בארת. אצלם התמונות מסתכסכות לפעמים עם העלילה. הרבה סופרים בוחרים ללכת בדרכם עם איורים ו/או תמונות בתוך הטקסט.
כשהתמונות מסתכסכות עם העלילה נוצרים מתחים מעניינים בין הצורה לתוכן ולפעמים נדמה שהמדיום הספרותי מבקש לנכס לעצמו את מה שלקח ממנו הקולנוע (כי אחד האלמנטים החזקים בקולנוע הוא היכולת לומר דבר אחד במילים או בצלילים ומנגד להראות בתמונה משהו הפוך או משלים. הפילם נואר עשה זאת לעיתים קרובות ולכן הביא להבנה יותר מעניינת וטובה של המעלות הטמונות במדיום הזה).
אגב, כשזה לא נעשה טוב, לפעמים זה גם יכול להרוס את העלילה או את יכולת הדמיון.
רעות
תודה, רעות.
השבמחקלמען האמת לא פתחתי ספר של יואל הופמן מימיי :(
אבל אני משתוקק לשים ידי על הספר הזה
http://www.amazon.com/Ossie-Clark-Diaries-Doze-Days/dp/0747539014?ie=UTF8&tag=theex06-20&link_code=btl&camp=213689&creative=392969
בעיקר בגלל זה
http://ivanhoebooks.blogspot.com/2009/05/ossie-clark-diaries.html
:)
מעניין, כשאני רואה ספר עם תמונות זה גורם לי לא לרצות אותו.כאילו הסופר רצה לקצר,לדלג.התחושה לא של יצירה אחת שלמה אלא של שימוש בכל מיני מרכיבים.כשאני קוראת ספר המילים הם התמונות והצלילים והצבעים שבחרתי מתוכן,תמונה עשויה לקחת אותי למחוזות אחרים שלא אליהם ביקשתי להגיע
השבמחקתודה.מקווה שהתגובה שלי לא תעלם.דניאל
החזיקה מעמד התגובה שלך, דניאל.
השבמחקאני כנראה קורא אחר. אני מחפש בספר את האתנחתות האלה, כנראה בגלל הרגלי הקריאה החדשים באינטרנט ובעיתונים או בגלל שיש לי פחות סבלנות לטקסטים ארוכים זרועים במילים ללא הנחות, ועל כך עוד בפוסט הבא שיפורסם בקרוב, על 'המייסטרים הדגולים' של תומס ברנהרד, שכידוע נהג לכתוב בפסקה אחת גדולה, בלי תמונות ובלי הנחות.