יום שישי, 25 בפברואר 2011

תחנות דלק





תרבות, או ציוויליזציה, היא, בין השאר, מצבור של נכסים (אם לשאול מתחום הכלכלה) מוחשיים או מופשטים, שלכ"א מהם ערך נומינלי (שנקבע בעת היווצרותם: כמו ערכן של כרכרות סוסים במאה התשע-עשרה) וערך ריאלי (שמשתנה עם הזמן, לדוגמא עד להמצאת הרכב הממונע). 

לנכסים הללו משך חיים משתנה. חלקם הופכים למוצגים מוזיאליים (כלים להקזת דם מימי הביניים, לדוגמא), וחלקם נעלמים כלעומת שהופיעו, ולא מותירים אחריהם כל סימן שיכול להעיד על קיומם. 

תחנת הדלק כמוה כנקודות הסימון לאורך הכביש הרומאי. מצד אחד היא אובייקט פונקציונלי של זמננו (כמו המזלג, הבורג או מטוס הג'מבו). מצד שני היא אובייקט תרבותי שנקשרו אליו יצירות אמנות רבות, גרסאות מעודכנות של 'טבע דומם', מקום שנקשרת בו נוסטלגיה עוד לפני שנכחד.

הנה כמה דוגמאות:

If you’re over the age of say, 45, you might remember a quaint institution called a "service station." Instead of your wallet just being $100 lighter after each fill up, your car was greeted by uniformed attendants who’d fill your tank, wash your windshield, and check your tire pressure. A gallon of petrol cost 30 cents a gallon or less, and if you asked, the attendants would even pop the hood and check your oil, all for under a 10-spot. For gearheads who want to remember, those good old days are recalled in Fill’er Up! The Great American Gas Station by Tim Russell

אם עברת את גיל 45, זכור לך וודאי מוֹסָד מְשֻׁנֶּה שנקרא "תחנת השירות". במקום להוציא 100 דולרים, היו נציגים מקדימים את פניך וממלאים את מיכל הדלק שלך, מנקים את השמשה שלך, ובודקים לחץ בגלגלים. גלון דלק עלה 30 סנט או פחות, ואם רק ביקשת, הנציגים היו מרימים את מכסה המנוע של רכבך ובודקים שמן, והכל בשביל פחות מ10 דולרים. לחולי הגה שמתחשק להם להעלות זכרונות, הספר מלא'אותה! תחנת הדלק האמריקאית מאת טים ראסל מחייה מחדש את הימים הטובים האלה.



Service stations always evoke for me Hopper’s Gas (1940), painted thirteen years after Automat and, like the earlier picture, also a study of isolation. A petrol station stands on its own in the impending darkness. But in Hopper’s hands, the isolation is again made poignant and enticing. The darkness that spreads like a fog from the right of the canvas, a harbinger of fear, contrasts with the security of the building. Against the backdrop of night and wild woods, in this last outpost of humanity, a sense of kinship may be easier to develop than in daylight in the city
Alain de Botton on Edward Hopper
תחנות דלק תמיד מזכירות לי את דלק (1940) של אדוארד הופר, שצוירה 13 שנים אחרי אוטומאט וכמו התמונה המוקדמת הזו, היא גם בוחנת את נושא הבדידות. תחנת דלק עומדת לבדה בחשיכה. אך בידיו של הופר, הבדידות הזו חודרת ומפתה. החשיכה שמתפזרת כמו ערפל מן הצד הימני של  התמונה, מבשרת על פחד, בניגוד לביטחון שמקרין המבנה. ברדת החשיכה, לצד היער, במחוז אחרון זה של האנושות, ניתן למצוא יותר חום וקירבה מאשר באור היום, בעיר הגדולה.
אלן דה-בוטון על אדוארד הופר


I secretly appreciated the architecture of these gas stations. I like that concept of a little building that has a great overhang, a respite from the sun where you could pull your car up underneath and then go inside your place. I dreamed of living in a gas station at one time
Ed Ruscha, 2009


בחנתי בהיחבא את הארכיטקטורה של תחנות הדלק הללו. אני אוהב מבנים שיש מעליהם סככה גדולה, מקום מחסה מן השמש תחתיו אפשר להחנות את המכונית ולהיכנס אל הפינה שלך. פעם חלמתי לגור בתחנת דלק.
אד רושה, 2009









 It is called Horizonville because at the end of my road trip I passed a gas station with that name. Its architecture really reminded me of Hopper’s paintings and Ed Ruscha’s photographs; and the name made me think of those famous American cities like Nashville and Louisville
 Yann Gross
קוראים לתמונה הזו הורייזונוויל מפני שבסוף אחד מטיוליי עצרתי בתחנת דלק עם השם הזה. הארכיטקטורה של התחנה הזכירה לי את הציורים של הופר ואת התמונות של אד רושה, והשם עצמו גרם לי לחשוב על הערים האמריקאיות המפורסמות הללו, נשוויל ולואיסוויל.
יאן גרוס



Julian Faulhaber (German, b. 1975) Using a large-format camera and available artificial light, Faulhaber photographs newly constructed architectural spaces-shopping malls, nightclubs, factories, sports arenas, offices, and apartments-just after they have been completed. Unpopulated and bearing no traces of everyday use, the environments are pristine and eerily hermetic. This view of a brightly lit gas station at night, with its disorienting sense of scale and immaculate newness, might easily be mistaken for a computer-generated model in an architect’s studio. Surprisingly, Faulhaber achieves this effect through traditional photographic means rather than digital manipulation. His photographs’ saturated colors and cool formal elegance heighten the inorganic beauty of the modern built environment, offering a lush yet ominous vision of postindustrial alienation





Tankstelle [Gas Station], 2008

ג'וליאן פולהבר (גרמניה. נולד ב1975) משתמש במצלמות רחבות ובאור המלאכותי שעומד לרשותו, כדי לצלם מבנים ארכיטקטיים שזה עתה נבנו - קניונים, מועדוני לילה, מפעלים, אולמות ספורט, בנייני משרדים ודירות - זמן קצר אחרי שהושלמה בנייתם. הסביבות הללו, שאינן מאוכלסות ואין בהן כל סימני חיים או שימוש יומיומי, זכים ואטומים באופן משונה. כשמתבוננים בציור זה של תחנת דלק מוארת בלילה, שניכרים בה דיספרופורציה משונה וניקיון, ניתן בקלות לחשוב שמדובר במודל שעוצב ע"י ארכיטקט באמצעות מחשב. למרבא הפלא, פולהבר יוצר את האפקט הזה באמצעות צילום מלאכותי, ולא בזכות מניפולציה דיגיטאלית. הציורים שלו טובלים בצבעים באלגנטיות פורמאלית באופן שמדגיש את היופי הלא-אורגני של מבנים מודרניים, ומציע למביט חיזיון עשיר אך מאיים של עידן פוסט-תעשייתי מנוכר
תחנת דלק, 2008

9 תגובות:

  1. הגם אתה אטלס? שנושא את העולם ברוחך הגדולה נותן עינך בתחנות הדלק? האמת שנתת מבט מרתק ושונה ליצורים האלו שהגם שמזהמים את חיינו וגוזלים את כספנו ( לא את שלי....... חח ) אין לאדם המודרני והעכשווי אלא לרחוץ בנקיון כפיו ולהודות....
    חוצמזה אל תשאל למה אבל זה הזכיר לי את הסרט הבא

    בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים (1962)
    The Loneliness Of The Long Distance Runner

    השבמחק
  2. רשימה מעוררת מחשבה לגבי מקום שנהוג להתייחס אליו כתחנת מעבר פונקציונאלית בלבד. מקום שהוא זר ומוזר לי, לנפח אויר, למלא דלק, לאכול משהו מהיר, לעיתים יש תחנות ריקות מאדם.

    השבמחק
  3. כאשר הייתי עובדת בימי שישי, אימא שלי הייתה לוקחת אותי טרמפ הביתה ולפעמים היינו צריכות לעצור בתחנת הדלק. לעומת ימי חול, תמיד היה שומם ושקט בצהרי יום שישי שם בתחנה, ולמרות שהכביש ליד היה הומה מכוניות, הייתי מרגישה מבודדת. זו הייתה הרגשה יפה שהתמונות הזכירו לי.
    האמריקאים האלה יכולים ליצור מכל מקום ברור מאליו משהו נוסטלגי וציורי. גרם לי גם לחשוב ככה.
    אהבתי מאוד את הפוסט! תודה!

    השבמחק
  4. כמו תחנת דלק, שנקודת המבט שבה נבחר, יכולה לשנות את האיפיון שלה כמקום מגורז ומלוכלך שנאלצים לעצור בו לתידלוק, למקום שמסמל את הבדידות האנושית או את מקום המבטחים בחשכה, כך גם שכונות מתועשות ומרופטות, שהופכות לפתע לטרנד החדש, למקום הנכון לגור בו עבור צעירים או אומנים. ואם מדברים על 'טרנד', אמליץ על "משכוכית" של קוני ויליס.
    אירה

    השבמחק
  5. איזה פרוייקט!
    איזו תרבות!

    השבמחק
  6. תודה על התגובות, ועל ההמלצות, חברים

    השבמחק
  7. תחנות דלק הן חלק בלתי נפרד מאתנו

    השבמחק
  8. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק
  9. תחנות דלק בעיצוב מרתק

    השבמחק