הסכנה שבקריאה

נתקלתי בציטוט מתוך הרצאתו של הסופר הפרואני מריו ורגס יוסה, זוכה פרס נובל לספרות ב-2010. ההרצאה נמסרה בשוודיה לרגל הזכייה בפרס.

אקדים ואומר שלא קראתי אף אחד מספריו של יוסה (יש לי דחייה קלה מסופרים דרום-אמריקאים. דעה קדומה שקשה להסירה..) אך מאוד אהבתי את גישתו של הסופר שמבקש להדגיש, בניגוד מוחלט לתפקידו כ׳מספר סיפורים׳, את הסכנה הגלומה בקריאה.

ההרצאה ראתה אור בספרון קצרצר בשם In Praise of Reading and Fiction: The Nobel Lecture ושזמינה לקריאה גם באתר פרס הנובל.

בחרתי להביא פה רק את החלקים הפחות אופטימיים של ההרצאה..

ההדגשים באדום הם שלי.

When we look in fiction for what is missing in life, we are saying, with no need to say it or even to know it, that life as it is does not satisfy our thirst for the absolute – the foundation of the human condition – and should be better. We invent fictions in order to live somehow the many lives we would like to lead when we barely have one at our disposal.

Literature is a false representation of life that nevertheless helps us to understand life better, to orient ourselves in the labyrinth where we are born, pass by, and die. 

From the cave to the skyscraper, from the club to weapons of mass destruction, from the tautological life of the tribe to the era of globalization, the fictions of literature have multiplied human experiences, preventing us from succumbing to lethargy, self-absorption, resignation. 

Nothing has sown so much disquiet, so disturbed our imagination and our desires, as the life of lies we add, thanks to literature, to the one we have, so we can be protagonists in the great adventures, the great passions real life never give us.

The lies of literature become truths through us, the readers transformed, infected with longings and, because of fiction, permanently questioning a mediocre reality. 

Sorcery that offers us the hope of having what we do not have, being what we are not, acceding to that impossible existence where like pagan gods we feel mortal and eternal at the same time: literature introduces into our spirits nonconformity and rebellion, which are behind all the heroic deeds that have contributed to the reduction of violence in human relationships.