Money Makes the World go Round

מן הטבע האנושי הוא, שכאשר אנו חווים אירועים קיצוניים או 'טראומתיים' אנו פונים אל ארכות גבוהות יותר על מנת שאלו תסבירנה לנו את פשרם של האירועים שהתרגשו עלינו.


האדם הקדמון פנה אל המקלות והאבנים כאשר אירע לו 'אסון' או שהיה צריך להתמודד עם מצב 'בלתי פתיר'; ההלנים נשאו את עיניהם אל עבר האלים; הברברים קראו לתיווך מן השאמאנים וכוהני הדת ה'מוסמכים'; האדם הימי-ביניימי (ומבחינה זו כל משך המאות הראשונה לספירה עד לכה אמר זרתוסטרא [1883] יכולות להיקרא במכלולן 'ימי ביניים') התפלל ל- והתוועץ עם אלוהיו; האדם ה(פוסט)מודרני מנסה לטקס עצה עם 'ארגז כליו', ה'אלילים' המודרניים שבאים כ"א עם סט מדריכים ל'התמודדות עם היומיום': הפסיכולוגיה/פסיכואנליזה, הפילוסופיה, הסוציולוגיה, וכן הלאה..


בתורה, כ"א מן הגישות הנ"ל מנסה 'להתמודד במקום', או להעניק לאדם כלים לפרש ולהתגבר על אירועים שבמקורם 'טראומה', או במילים אחרות 'חוסר-פשר' והבנה (שכן מהי הטראומה אם לא אירוע קיצוני שכל עוד איננו מסוגלים להבינו הוא נותר סתום, אטום; אבן שאין לה הופכין, פצע שאינו מסוגל להגליד מפני שאין לנו האמצעים להחלימו?)


לאילו 'שאלות גדולות' נדרש האדם ה(פוסט)מודרני? 


תחילה הוא נדרש לשאלת 'מות האלוהים' ו'הולדת האדם' כדמות החדשה הנושאת באחריות עלי אדמות. לשם כך ניתנו לו משנותיהם של פרידריך ניטשה והאקזיסטנציאליסטים (קודם היו שם סרן קירקגור ומרטין היידגר ה'סתומים' יותר שנדרשו לדבר על אחריות האדם ומשמעות החיים ב'עידן ללא אל'; אח"כ הגיעו הגירסאות היותר נגישות ופופולריות, מעין 'מדריך לעם' בחסות ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי שהיו צריכים להידרש גם לשאלות 'חדשות' כגון 'משמעות החיים בצל מלחמה ושואה'). היו שעשו מן הייעוד זה - פירוש המציאות והבנת ה'תופעות' שהיא מולידה - קריירה בפני עצמה: כאן נולדה האקדמיה ה(פוסט) מודרנית כשלוחה של ה'עם' (וכאן מתאימה אולי יותר מכל הפרשנות המודרנית למושג הגרמני Volk - 'עם', 'אומה' אך גם 'חברה' במובנה המודרני.)  


אנשי האקדמיה (הפסיכולוגים, הפילוסופים, המתמטיקאים, הבלשנים) הם-הם השאמאנים של העידן ה(פוסט) מודרני. ומהם אנו מנסים למצוא ולהמציא פתרונות לכל אחת מתחלואות החיים: ישנה אפשרות לשואה גרעינית - הם נדרשים להסבירה ולנסות ולמנוע אותה (לפחות ברמה התיאורטית:) אדם רוצח את בנו - האקדמיה צריכה 'להסביר לנו' את מניעיו, ולנסות ולמצוא פתרון למקרים דומים, עתידיים. קבוצה קטנה של אנשים עושה את דרכה מן העבר השני של כדור הארץ ומשמידה מבני ענק ביבשת אמריקה על כל יושביהם? (ע"ע אסון התאומים) או נדמה שהכלכלה העולמית קורסת או ניצבת על סף קריסה? הנה, לפילוסופים שהכשרנו במעוד-מועד, לפסיכואנליטיקאים שציידנו בתיאוריות, לבלשנים ולסוציולוגיים - תיאורטיקנים של השפה והחיים - לכולם 'פתרונים'.


כך, אם להביא דוגמאות מן העשורים האחרונים בלבד: כשנפלה החומה, והתפרקה לה היישות הקומוניסטית - נדרשנו לפרנסיס פוקויאמה וסמואל הנטינגטון; כשנפלו התאומים - נדרשנו לסלבוי ז'יז'ק ולז'אן בודריאר; וכשנפלה הכלכלה העולמית??

לאחרונה ראה אור בהוצאת הספרים רסלינג ספרו של אושי קראוס בודריאר וסימולקרת הכסף על כסף: שוקי הון גלובליים ומשברים פיננסיים. כפי שרומז שמו, הספר מביא מהגותו של בודריאר על מנת 'להסביר' את המשבר הכלכלי שחל תחילה בארה"ב ואחריה ברחבי העולם כולו, בספטמבר 2008. 


מה לז'אן בודריאר ולכלכלה העולמית? מה לבודריאר ולמשבר הפיננסי האחרון בארה"ב? מה לבודריאר ולכסף בכלל?? מסתבר שהרבה מאוד.


אם הכסף הפך בעידננו מחומר (מטבע, שטר, מטיל זהב) למסמן ייצוגי (תו דיגיטאלי על צג המחשב; נתון שערכו וחשיבותו משתנים בקפריזיות בלתי ניתנת לשליטה;) אם עלינו להתייחס למושג הכסף בימינו-אנו כ"ככלי לארגון חברתי [...] ככלי לוויסות היחסים בין סובייקטים לאובייקטים וככלי מרכזי היוצר את מה שמכונה "הסדר הציבורי" - הרי שדבריו של בודריאר לגבי 'סדר סמיוטי חדש' בספרו, סימולקרות וסימולציה, תקפים גם תקפים לגבי מושג הכסף בעידן ה(פוסט)מודרני, שכן "הכסף של ימינו הפך לסימן מופשט."

בודריאר שייך ל'דור של נפילים' תרבותיים: פילוסופים, הוגי דעות, סופרים ומשוררים צרפתיים שהגדירו מחדש, החל משנות השישים, את צורת החשיבה המערבית באופן שלא מרפה מאיתנו עד היום.


אך בעוד רוב בני דורו (ז'אק דרידה, ז'אק לאקאן, פייר בורדייה, גי דבור, ועוד ועוד רבים וטובים..) - בעוד אלו התמקדו בעיקר בתחום אחד של החיים ו'פרקו לו את הצורה', כמו שאומרים, בודריאר made it his business לפרק לכל אחד ואחד מהגורמים החשובים בעולמנו הקט את הצורה..

למעשה, מאז שנות השישים בודריאר הגדיל ועשה ו'חזה' את התפרקות מערכות המייצגים שתביא לקריסתם של אלמנטים מהותיים בחברה המערבית: ראשית כל, השפה והאופן בו אנו חווים ומפרשים את המציאות באמצעותה (בעיקר בספרו סימולקרות וסימולציות;) אח"כ תרבות הצריכה (La Société de consommation) ולבסוף המציאות עצמה, שעוד איננו מסוגלים 'לתפוש' אותה, כה היא השתנתה (מלחמת המפרץ לא קרתה; רוח הטרור.)

הרלוונטיות של הגותו של בודריאר לאירועים שאנו חווים היום (המשבר הפיננסי בארה"ב בספטמבר 2008; בחירתו של אובמה לנשיא ארה"ב כשנה מאוחר מכן; אירועי המשט במאי האחרון) ממשיכה להיות גדולה מאין כמוה. 


ואולם, לא 'צריך' לקרוא בבודריאר בכדי להבין מה מקור הבעיה שגרמה לקריסת המערכות הכלכליות בספטמבר 2008, קריסה שאת אותותיה אנו חווים עד היום (משבר הדלק העולמי, ריביות עולות ויורודת - תסמינים של כלכלה הנעה בין אינפלציה להכחשה).


כן לא 'צריך' להתעמק מידי במאמרים כלכליים משמימים בWall Street Journal או במקביליו הישראליים, גלובס ודה-מארקר (השם הלועזי אמור להצביע על איזושהי תובנה גולבלית? על איזושהי בינלאומיות?)


די להזכיר כמה משתכרים או 'שווים' בכירים בממסד הכלכלי האמריקאי -ואין רשימה שמייצגת אותם נאמנה יותר מזו של המגזינים Forbes או Vanity Fair, שבין נציגי '100 הנבחרים' שלו מספטמבר האחרון (שוב, ספטמבר בכותרות, למעשה השנה האזרחית והכלכלית, שלא נאמר התרבותית, מתחילה במערב בספטמבר. מי אמר שהיא מתחילה בינואר?!) ניתן למצוא אישים (גברים בעיקר), נפילי-הון המשתכרים בסכומים אגדיים: אם תמורת השתתפותם בסרט אחד בלבד (ג'וני דפ יקבל 35 מיליון דולר על השתתפותו בשובר הקופות Pirates of the Caribbean 4; טום הנקס, לעומתו, ירוויח רק 15 מיליון דורלים עבור השתתפותו בסרט Toy Story 3); ואם בזכות 'כשרונם': זמר הראפ Jay Z מגלגל כמיליארד דולרים בשנה מן הקונצרן הכלכלי שיצר, הכולל אולפן ההפקות, קו האופנה, השקעות בחברות כמו HP וBudweiser; ואילו בונו ולהקתו, U2, ירוויחו סכום משוער של 311 מיליון דולרים מסיבוב ההופעות העולמי שלהם, The 360 Degrees Tour, סיבוב הופעות שעלותו היומית עולה על 750,000$; ואילו ערכה של חברה כמו ZYNGA ש'הביאה לעולם' משחקים כמו Farmville שבו משחקים כל חודש כ83 מיליון אנשים, שווה כיום כ5 מיליארד דולרים. 


כל זאת כדי להבין לאילו מימדים הגיעה הכלכלה האמריקאית, לאילו מימדים של היפר-אינפלציה ממנה נדמה שאין לה מוצא (זהו מעין Catch-22, שכן Money makes the World go Round אך האם זה אומר שאם נפסיק לבזבז כסף בכל אשר נלך - יעצור העולם מלכת?? 


מה נותר לנו לעשות, אם כן, מלבד לקרוא בספרי החכמים, המתריאים, מבעוד מועד (וכשזה לא עובד - בדיעבד) מפני הסכנות הגלומות בחיים?


ובכל זת, גם למעלה משלוש שנים לאחר מותו, הגותו הכמו-נבואית שך בודריאר ממשיכה להדהד ולפרש מחדש כל אירוע ברגע בו הוא נחווה, כאילו הפילוסוף הגדול הזה עומד לידנו ומצקצק בלשונו, רוצה לאמר: "אמרתי לכם מזמן.. למה לא הקשבתם??"


ולסיום סרטון קצר.. לא ממש קשור לספר, אבל קשור איכשהו לפנומן ה'הסברה':