יום שני, 28 בפברואר 2011

שהכל נעשה במבטו


על אף שהסופר הגרמני זיגפריד לנץ פירסם למעלה מארבעים רומנים ונובלות, מהם 11 בעברית, שמעתי עליו רק לאחרונה.


היה זה כנראה יבול התרגומים החדש, שראה אור בשנתיים האחרונות בהוצאות כתר ומחברות לספרות, שהעיר את תשומת ליבי לדבר קיומו של הסופר המזדקן.


לכן, כשנתקלתי בנובלה הקצרצרה של לנץ (פחות מ100 עמודים), דקה דומייה, נעניתי להזדמנות להתוודע מעט אל יצירתו.

דקה דומייה עוסק בסיפור אהבתם של כריסטיאן, תלמיד תיכון בשנת הלימודים האחרונה שלו, ומורתו לאנגלית הצעירה, סטלה פטרסן.

מבחינת השתלשלות העלילה, הנובלה מתחילה בסוף, באזכרתה של המורה הנערצת, ונעה קדימה ואחור בזמן, מנקודת פגישתם של השניים, דרך סיפור אהבתם הקצר, ועד לסוף שכמו ידוע מראש.


זה חייב להיגמר באסון

מפתה לקרוא את דקה דומייה כסיפור אהבה אסורה בין מורה בוגרת ותלמיד צעיר, רומן שדינו מיתה. המורה המנוסה, הפתיינית, אוספת לחיקה את התלמיד הצעיר, המבולבל, שובה אותו בקסמיה והוא הולך אחריה כמסומא.


אולם לנץ לא מאפשר לנו להתמסר בקלות לקריאה פשוטה שכזו.

במהותו, דקה דומייה הוא רומן חניכה. רוב הנובלה הקצרה הזו נמסרת מנקודת מבטו של כריסטיאן. לדידו של בלוג זה, נקודת המבט הזו היא המפתח להבנת העלילה של הספר.


מרגע שמומשה המשיכה הראשונית בין המורה ומאהבה הצעיר, סטלה מוסרת בידי כריסטיאן תמונה של שניהם. פעמים רבות אנו מוצאים את כריסטיאן לוטש את מבטו בתמונה זו. 

בתוך המבט של כריסטיאן מקופלים התשוקה והאיווי לדעת, להבין, ליצור לעצמו זהות. כל תהליך ההתבגרות שלו והתגבשות זהותו כאדם בוגר מוצא מיצוי במבט שלו בעצמו, בחברתה של אישה בוגרת ממנו. המבט שלו על סטלה הוא מבט מנכֵס (possessive), מבט אובססיבי. זהו מבט דומה לזה של הצייר, כפי שמסביר "המורה לאמנות המפוזר [...] שכתב על קוקושקה [...]: אצל צייר, לראות משמע לנכֵס".

המבט שלו בתמונה זו מעסיק אותו מאוד, כפי שמבטם של אימו ואביו, שהתמונה של הזוג המוזר מעלה בהם שאלות, מעסיקה אותו:

סטלה, לא תתפלאי בוודאי שלמחרת בבוקר מיהרתי להסתכל בתמונה שלנו כדי לגלות מה אמי חשבה שהיא רואה בה

גם ידידתו של כריסטיאן, סוניה, מוצאת עניין מיוחד בתמונה של הזוג:

התמונה של סטלה ושלי עניינה אותה יותר מהחרקים הלכודים, היא לקחה את התצלום, "זאת המורה שלך, נכון?", "כן, סוניה, זאת המורה שלי, גברת פטרסון". זמן מה שקלה בדעתה מה התמונה מגלה, פתאום שאלה, "אתם אוהבים אחד את השני?"

מבטם של אחרים בסטלה מעסיק אם כן את כריסטיאן עד מאוד. הנה כך הוא מתאר את הרישום שמצייר המומחה הסקוטי לדייג, אליו מתלווה סטלה כמתרגמת:

המומחה הסקוטי הודה לה בקידה מרומזת, והושיט לה דף נייר, הנחתי שכתב לה ברכה. אחר כך גיליתי שהאיש היה צייר זריז, שצייר את סטלה כבתולת ים בעלת זנב דג מקושת יפה. את נראית כמו יפהפייה מהאגדות, סטלה, והייתי הולך אחרייך גם על קרקעית הים.



מבלי לגלוש לביקורת פמיניסטית על משמעות המבט הגברי, ניתן בהחלט לומר שהמבט של כריסטיאן הוא מבט פטישיסטי, על גבול הפולשני: סטלה נהפכת בעיניו לאובייקט. המכתבים שקיבל ממנה; התמונה שלה שכריסטיאן גונב מטקס האזכרה שנערך לזכרה בבית ספרו  - אלו משמשים בידיו כאובייקטים ריטואליים, תחליפים לדמותה האמיתית של סטלה.

הנה כך מתאר כריסטיאן את תגובתו של מנהל בית-הספר, מר בלוק, לנוכח תמונתה של סטלה:


זמן מה התאבן אל מול תמונתך, סטלה, על התמונה, באלכסון, היה תלוי נייר קרפ שחור, סרט אֵבֶל, סרט זיכרון; בעודו קד לפני תמונתך חיפשתי את פנייך [...] מר בלוק דיבר אל תמונתך, הוא קרה לך סטלה פטרסן היקרה והנערצת


המבט הזה הוא מבט שביכולתו לברוא ולהרוס, ובמהלך קריאת הנובלה הקצרה אך הדחוסה הזו עולה אף המחשבה כי כריסטיאן, ברצף הדיבור שלו, הוא מניע את העלילה כמו מספר יודע-כל שהכל נעשה בדברו, בודה את סטלה כאילו היתה פרי דמיונו.



מבטו מסוגל אף לנפוח באהובתו חיים, כמו להעלותה באוב:


ככל שהארכתי להביט בתמונתך, סטלה, כך נראה שהתמונה מתחילה לחיות באופן מסתורי כלשהו

אין זה פלא אם כן שסטלה מוצאת את מותה לנגד עיניו של כריסטיאן, ותחינתו שתשוב אליו מגולמת גם היא בתחינה למבטה, בבקשה להיראות, להשתקף בבָּבוּאָתה:


מאחר שעיניה היו עצומות, אמרתי, ביקשתי, "סטלה, תסתכלי אלי," ועכשיו ליטפתי את פניה וחזרתי על בקשתי, "סטלה, תסתכלי אלי." 


ברגעים אלו סטלה היא כמו בובה בידיו. הוא שולט בה, קובע את גורלה, והכול נעשה במבטו.

10 תגובות:

  1. תְּפוּרָה עָלַי אֲהָבַתְךָ כְּמוֹ חֲלִיפָה לְיוֹם חֻלִּין
    כָּל תָּו כָּל חֲתַךְ כָּל רִקְמָה יַנְעִידוּ אַדְרֶנָלִין.
    בְּמִדְבָּרִיּוֹת הַשְּׁאוֹל כָּבוּ עֵינַי אַךְ לִבִּי מִתְגַּעְגֵּעַ
    לְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַפּוֹרְטוֹת בַּנֵּבֶל, גּוּפִי אֵלֶיךָ מְשַׁוֵּעַ.
    מתוך הדואט של אורפיאוס ואורידקה
    http://www.youtube.com/watch?v=ltewSdCdAjM
    חודר למעמקי הנפש מבטך על המבט

    השבמחק
  2. תודה, גל, על אורפאוס ויורידיקה.
    לגבי הלינק ששמת פה, המנגינה לקוחה מפסקול הסרט רקוויאם לחלום ומנוגנת ע"י רביעיית קרונוס, שכידוע אהובה עליי מאוד http://www.youtube.com/watch?v=ZgOH5OdgL9I

    השבמחק
  3. תודה. ניתוח מעניין של ספר שנשמע מעניין ומרגש. ואמנם לא קראתי אבל נדמה שהמבט הוא גם מבט על האהבה, על הקשר, כמו שמישהי שואלת - אתם אוהבים אחד את השני? כי מלבד הצורך לנכס את האהוב/ה, יש גם צורך שהחברה תראה את הקשר (כפי שאנו מראים לה, למשל, כשאנו מתחתנים...).
    ותודה גם לגל ברזילי על התגובה המעשירה.

    השבמחק
  4. פוסט טוב ותגובות מעשירות.
    לנץ נכנס אצלי מזמן לרשימת ה-השיגי את כל המתורגם הקיים.
    לא ידעתי שיש כלכך הרבה..
    זה אומר שיש עוד הרבה טוב לפני לגלות :)

    השבמחק
  5. תודה על התגובות, לי ומר/גב' אנונימי/ת.
    כמו שאמרתי, רק גיליתי את לנץ לאחרונה.
    הכתיבה שלו, לפחות בנובלה זו, נראית מאוד פשוטה ולא עמוקה, אך תחת קריאה מעמיקה יותר מתגלים שם הרבה רבדים מעניינים

    השבמחק
  6. אפרת וכל השאר...,
    אכן לנץ כותב כתיבה מעמיקה ומרובת רבדים.
    קראתי את ההפלגה האחרונה, שזהו גם סיפור חניכה על חבורת ילדים... ספר מרגש ביותר.
    קראתי גם את אניית המגדלור - ספר/משל על מהות הדמוקרטיה, מנהיג-מנהיגות, קבלת החלטות ויחסים בצוות.
    ממליצה בחום גם על שניהם!!

    גל - אתה מרגש כמו תמיד...:))

    השבמחק
  7. ניתוח מעניין מאוד. נקודת ראות פוסט מודרנית המטשטשת את הגדרת גבולות ומרחבי המציאות.
    התמונה, - הייצוג, הופך לממשי ו"אמיתי" יותר משום שהוא "מאפשר" ו"משחרר" יותר מאשר המיוצג.

    ולעיניין אחר - כתיבה מוקפדת, קולחת ונעימה ביותר!

    השבמחק
  8. תודה על ההמלצה, מירב.
    אחפש את "ההפלגה האחרונה".

    ותודה גם לאורן :)

    השבמחק
  9. עולם חדש חשפת בפניי ושמחה להיכנס בו.
    נגיעה קטנה וקסומה...
    בפוסט, סוג של אהבה אסורה (שלכולן כמעט סוף שכזה).
    בתזכורת לאנושות הסוגדת ליופי... נהנתי.
    מיכל מייקה טל.

    השבמחק
  10. תודה על ההמלצה מעוררת הסקרנות. עשית לי חשק לקרוא.
    רוזין רוזנבלום

    השבמחק