A Little Death Around the Eyes

פיט דוהרטי מבוגר ממני בשלושה ימים. זה מסוג הפרטים שיכולתי לדעת רק מביקור בוויקיפידיה, שזכתה לאחרונה להלקאה נוספת וירידה קלה במעמדה כתוצאה מביקרות חריפה במעמד השבט.
ובחזרה לפיט (נא לא לבלבל עם פיטר ס. דוהרטי, זוכה פרס נובל למדעים לשנת 1996) שהוציא במרץ השנה, ארבעה ימים אחרי יום הולדתו ויום אחד אחרי שלי (לפחות מישהו אחד העמיד מונומנט ראוי להגיעו לתחילת העשור הרביעי לחייו) אלבום בוגר ונוגע (אודה - Ode - לגיל ההתבגרות השני) בשם Grace/Wastelands.
אחרי שתרם משמעותית לחזרתו של הרוק בתחילת האלפיון השני והביא לעולם שני אלבומים של רוק מלוכלך ואיכותי (היו שם גם להקות כמו הסטרוקס, והבלק-רבל-מוטורסייקל-קלאב - שעשו בדצמבר 2007, בבארבי, כבוד גדול לעם היהודי), ויחד איתן התדרדר למעמד של חוסר רלוונטיות מוזיקלית עם שני אלבומים די מיותרים - אם כי די מנופחים תקשורתית, עם להקת הBabyshambles, ואחרי הפרידה המתוקשרת עם קייט מוס (אקס-פיינסה או לא?!), פיט החליט שדי עם השטויות , צריך לתת לעולם משהו יותר משמעותי, והוליד את האלבום הנ"ל.
סה"כ מדובר באלבום פשוט למדי ומעט מלאנכולי, הבנוי היטב וכולל כמה נגיעות יפהפיות (A Little Death Around the Eyes, שמעיר בי אסוציאציות על האיי-ליינרים השחורים של מוס ודוהרטי, Arcady וSheepskin Tearaway).
למרות גילו המופלג, דוהרטי לא נח לרגע על זרי הדפנה, ולצד אספירציות כגון כתיבת שירה וציור בזמנו החופשי, הוא גם יכול לזקוף לזכותו גם קמפיין לרוברטו קוואלי (עם סטיילינג שלא היה מבייש גם את מרלון ברנדו).