הבל הבלים, הכל הבל הבלים

בVanity-Fair נתקלתי בספרו של טובי יאנג, How to Lose Friends and Alienate People, אותו קראתי באיחור רק לאחרונה - אך נהניתי מכל מילה (הספר ראה אור בשנת 2001 והסרט עלה על האקרנים בשנת 2008).

המגזין עצמו, שאותו ואת יושביו (כמו את היבשת אמריקה כולה) יאנג מנתח עד זוב-דם, הופיע כאילו עלה באוב בחנות מגזינים ושוקולדים בשדה התעופה של ברצלונה (8 יורו, אבל שווה כל סנט).

עוד לפני שסיימתי לעבור על כל הכתבות-תחקיר המעניינות שעיטרו את מהדורת אפריל (פרטים נוספים למטה) רכשתי לעצמי כבר מנוי לשנה שלמה, במחיר מציאה של $43 (כ17 ש"ח בלבד לאישיו, כולל משלוח).

מן הכתבות במהדורת אפריל, אדיטוריאל מעניין של העורך הראשי, גריידון קארטר (המקבילה הואניטי-פיירית לאנה וינטור של Vogue); השתממות ארוכה של דייויד קאמפ (שגם עליו מתעכב יאנג מעט בספרו) על החלום האמריקאי, לאן?; כתבה מרתקת על עלייתה ונפילתה של מעצמה כלכלית קטנה בשם איסלנד; ושני ניתוחים יותר עמוקים של העידן הכלכלי שנחת על ארה"ב, פעם בדמות דייויד מדוף, שכבר הוכתר כג'וקר של האירועים הכלכליים האחרונים ע"י מגזין New York, ופעם בדמות ניתוח עולם הHedge Funds.

עוד תגלית, ביוגרפיה חדשה של סופר אמריקאי בשם John Cheever, המקבילה הפיפטיזית-סיקטיזית לריימונד קארבר (אם קארבר הפך בדמיון הוליוודי לסופר של הוואלי של שנות השמונים אז צ'יוור הוא יותר Mad Men, והמכנה המשותף לשניהם: שניהם עוסקים בדעיכתו של הגבר האמריקאי הלבן).

את סיפורו, The Swimmer, אני ממליץ בחום לקרוא.

מהדורה יושנה-נושנה יותר של Vanity-Fair, משנת 1935, ניתן למצוא כאן.

כל מה שנותר לעשות עכשיו זה לחכות למהדורת מאי שתעשה את דרכה כל הדרך אל המזרח-התיכון.