על קוראים ׳לא שגרתיים׳

ידיעה קצרה בעיתון הארץ, הבוקר, על מפגש פסגה קטן של שני ראשי-עולם לשעבר, הנשיא-לשעבר ביל קלינטון, והנשיא-לשעבר ג'ורג' בוש (ראו-ערך, "המופע של ביל וג'ורג'!").

השניים נפגשו באדמה ניטראלית, בטורונטו שבקנדה, כדי לדבר על הא-ודא (על הכלב של בוש, בארני; על הטבח ברואנדה ואוזלת ידו של ממשל קלינטון; על המאבק באיידס באפריקה תחת ממשל בוש..)

הזכירו שם גם את הספריה של ג'ורג' בוש בדאלאס, טקסס (אדמות הדרום הרפובליקניות) מה שהעלה מייד בזכרוני את הספרייה הציבורית הקטנה של שירות הספריות הניידות הבריטי, בה מגלה מלכת אנגליה מושא התאהבות חדש: הקריאה, עיסוק שעשוי לתפוס ממדים אובססיביים בקלות.

ספרו הקטן והצנוע של הסופר הבריטי אלן בנט, The Uncommon Reader עוסק בהתאהבות שלוחת-רסן זו, ובתוצאותיה ההרסניות בפוטנציה של הקריאה (הספר תורגם לעברית תחת השם "הקוראת המלכותית"; תרגום ישיר מדיי, שאינו משאיר מקום רב מידי לדמיון..)

הספרייה הצנועה שבה מבקרת המלכה בספרו של אלן בנט איננה דומה בכהוא זה לספרייה של ג׳ורג׳ בוש, שלצורך הקמתה נאספו עד כה כ100 מיליון דולר, כשליש מן הסכום המתוכנן. מחקר קצר מעלה שבוש מתכוון להעמיד באמצעות הספריה הנשיאותית, ששוכנת באוניברטיסת הSMU, מקדש לממשלו ולפועלו, הכולל רפליקות מדוייקות של סביבתו הטבעית, הבית הלבן.

בניגוד לגיבורה (הפיקטיבית, יש להזכיר) של בנט, מלכת אנגליה, שהקריאה מרחיקה אותה מן המציאות ומקשיי היומיום, עד שהיא מבקשת להיפטר מכס המלכות כדי להגשים את ייעודה כסופרת (זהירות, ספויילר!), נראה שבוש מתכוון דווקא לעשות מהלך הפוך: לנצל את מעמדה הרם והמכובד של הספרות (המיוצגת כאן בפן המטריאליסטי ביותר שלה, היכל הספר; הספריה), כדי להמשיך ולבסס את מעמדו בעולם.

יש פה איזושהי אמירה על עולמנו (המציאותי, לא הספרותי, הבדיוני..) ומשל: שני קוראים לא שגרתיים (Uncommon) באים להיכל הקודש, כעומדים לפני החוק: האחד מבקש להפוך את המקדש לארמונו-שלו, למקום מִמְשָׁל  ממנו יוכל להפיץ את בשורתו; השניה מקבלת על עצמה את מרותו של ההיכל ומתאימה את עצמה לערכיו ולמהותו.

נדמה שיש לאמריקאים לקח ללמוד מן הענווה הבריטית, לפחות זו הבדיונית..

למציאות יש עוד מה ללמוד מן הספרות.